לאה ניקל (1918 – 2005)

לאה ניקל היא אחת מן האמניות המרכזיות בזרם הציור המופשט הישראלי.

ביוגרפיה

לאה ניקל עלתה לארץ בשנת 1920 וגדלה בתל אביב. היא החלה ללמוד ציור בגיל 16 לזמן קצר אצל חיים גליקסברג. בשנים 1946-1948 למדה בסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.

בשנת 1950 נסעה לגור בפריז, שם נשארה עד שנת 1961. בשנת 1957, עברה ניקל ניתוח בעקבות שטף דם במוח, שפגע בראייתה ועיוור אותה כמעט לחלוטין. תקופת מגוריה של ניקל בפריז השפיעה רבות אל דרכה ועל יצירתה. בתקופה זו התוודעה לסגנונות יצירה שונים המכוונים להפשטה ולהתרחקות ממסורת הציור הפיגורטיבי, תוך בניית קומפוזיציה אקספרסיבית המושתתת על מערך גיאומטרי רב-שכבתי מורכב אך שטוח. אחד מן הסגנונות אליהם התוודעה, הוא סגנון ה-“טאשיזם” המבוסס על זרימת והתזת צבע.

ניקל הרבתה לנסוע בעולם, וחייתה תקופות ארוכות בניו-יורק, פריז ורומא.

לאה ניקל, אקוורל ופנדה על תחריט, 38x49 ס"מ.
לאה ניקל, אקוורל ופנדה על תחריט, 38×49 ס”מ.
מתוך אוסף גבי ועמי בראון

אודות ציוריה

לאה ניקל היא קולוריסטית מטבעה, ובציוריה היא מרבה להשתמש במריחות צבעים עזים ותוקפניים בעושרם. הצבעים מתפרצים על גבי משטח עבודה, תוך שמירת איזון בין האינטנסיביות של כתמי הצבע המנוגדים בבהיר וכהה, ובין הסדר והקומפוזיציה המבוססים על צורות גאומטריות שאינן מוגדרות אך גם אינן מטושטשות. טכניקות העבודה שלה היו מאד מגוונות, והן כללו שימוש באצבעות, חריטה, שרבוט וטפטוף היוצרים ציורים רעננים ומלאי חיים.

לאורך רוב תקופת פעילותה נשארה ניקל נאמנה לקו שאפיין את עבודתה.

בתחילת דרכה ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים של נוף ושל דוממים. לקראת סוף שנות ה-50, בתקופה בה חיה בפריז, ובעקבות ההידרדרות בראייתה, החל אצלה מעבר לציור מונוכרומטי, בעל טקסטורות כבדות וחריטות.

על ניקל אמר מורה, אביגדור סטימצקי: “לאה ניקל מציירת, כפי שציפור שרה”.

פרסים מרכזיים

לאה ניקל זכתה בפרס דיזינגוף היוקרתי בשנת 1982.

בשנת 1995 הייתה ניקל כלת פרס ישראל לציור.

פרסים נוספים:

  • פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968
  • פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972
  • מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985
  • פרס גמזו, 1987
  • תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע
  • עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997

תערוכות יחיד

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1954גלריה צ’מרינסקיתל אביב
1961מוזיאון תל אביב לאמנותתל-אביב
1961בית הנכות הלאומי בצלאלירושליםיונה פישר
1966לאה ניקל: ציורים משנים אחרונותהמוזיאון לאמנות חדשהחיפה
1973לאה ניקל: ציורים 1973-1963מוזיאון תל אביב לאמנותתל-אביב
1985מוזיאון ישראלירושלים
1987לאה ניקל: עבודות ניירהמוזיאון לאמנות ישראליתרמת-גן
1990ניקלגלריה גבעוןתל-אביב
1992מוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
1995לאה ניקל: רטרוספקטיבהמוזיאון תל אביב לאמנותתל-אביב
2000לאה ניקל, עבודות חדשות 2000-1995 מוזיאון אשדודאשדוד
2001עבודות על נייר 2000-1950המוזיאון הפתוחגן התעשייה עומר
2002עבודות חדשות 2002-1998גלריה זומרתל-אביב
2004שנות פריז 1961-1950מוזיאון מאנה כץתל-אביב
2005גלריה יונס אלקראדלית אל כרמל
2005אקוורלים גלריה החדרתל-אביב
2005עבודות חדשותגלריה זומרתל-אביב
2006בדרך למופשטמוזיאון בית ראובןתל אביב
2006עבודות על נייר שנות ה-70-80גלריה זומרתל אביב
2007עבודות 1976 – 2004 מרכז ההנצחהטבעוןאסתי רשף
2008קולאז’יםהגלריה העירונית לאמנותרחובות
2010במרחק השחור: לאה ניקל וחן שישמוזיאון אשדודאשדודנעמי אביב
2013לאה ניקל – המופעגלריה שלושתל אביבנירה יצחקי

תערוכות יחיד בחו”ל:

תערוכות יחיד בחו”ל

שנהשם התערוכהמקוםעירמדינה
1957גלריית “אֶספָּס” הארלם ההולנדיתהולנד
1957גלריית “קולֶט אָלוֹנדי” (Galerie Colette Allendy)פריזצרפת
1959גלריית “אֶספָּס” הארלם ההולנדיתהולנד
1975צבעי מים קולאז’ים טכניקה מעורבתבית התרבות אמריקה ישראלניו יורקארצות הברית
1989גלריה מוקוטוףניו יורקארצות הברית
1990מרכז ברבריקן לאמנותלונדוןאנגליה

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו”ל

שנהשם התערוכהמקוםעירמדינה
1964נציגת ישראל לביאנלה ה-32ונציהאיטליה
נציגת ישראל לביאנלהיוהנסבורגדרום אפריקה
נציגת ישראל לביאנלהצ’ילה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*