משה גרשוני (1936 – 2017)

משה גרשוני, משה גרשוני, "קדיש", 1983, צבע זכוכית, שמן ועיפרון על נייר, 100x70 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

משה גרשוני נולד בשם משה קוטנר בעיר תל-אביב להורים שעלו לארץ מפולין בשנות ה-20. אביו שינה את שם המשפחה מקוטנר לגרשוני, על שם אביו. עם תחילתה של השואה הצליח אביו של גרשוני להשיג אשרות עליה לארץ ישראל לחלק ממשפחתם, אך חלק גדול ממשפחתה של אמו נספה בשואה, נושא שגרם לתחושות קשות במשפחה.

משה נשלח בשנת 1942 ללימודים בבית הספר הממלכתי דתי ביל”ו על פי דרישת סבו, וב-1950 המשיך את לימודיו בתיכון העירוני דתי צייטלין. בביתו של גרשוני שמרו נשמרה המסורת היהודית, והרבו בפיוטים ושירים ביידיש ובעברית.

בשנת 1952 עברה המשפחה לבית מרווח בהרצליה, אזור בו היו מטעים בבעלות המשפחה, וגרשוני עבר ללמוד בתיכון חילוני. הוא היה אמור להתגייס לצבא בשנת 1954, אך גיוסו נדחה בשל תת משקל, ובשנת 1955 הוא מתגייס, אך משתחרר לאחר חצי שנה בשל מותו הפתאומי של אביו בתאונת דרכים.

גרשוני החל לעבוד במטעים של המשפחה במקום אביו שנהרג, ובמקביל החל להתעניין באמנות. בשנת 1960 החל ללמוד פיסול בלימודי ערב במסגרת מכון אבני, לשם היה מגיע לאחר יום עבודה במטע, שם למד עד שנת 1964. מוריו היו דב פייגין ומשה שטרנשוס חברי קבוצת “אופקים חדשים”, שהייתה כבר בשנים האחרונות לפעילותה.

גרשוני התחתן בשנת 1964 עם אלמנתו של טייס שנהרג במבצע סיני אותה הכיר במכון אבני, ועבר איתה לגור ברעננה. לזוג נולדו שני ילדים: ארם גרשוני ולאחר מכן אורי גרשוני, שניהם יהפכו בהמשך לאמנים בפני עצמם.

בשנת 1970 עתרו גרשוני ביחד עם שני אמנים ועיתונאי נוספים לבית המשפט העליון בדרישה למחוק את סעיף הלאום היהודי מתעודת הזהות שלהם.

בשנת 1971 הוזמן גרשוני ללמד במסגרת בצלאל על ידי מיכה אולמן. התקופה שלו שם הייתה סוערת. בשנת 1977 היה ממנהיגי מרד הסטודנטים המפורסם כנגד הנהלת המוסד. המורדים רצו להיות מעורבים יותר בקביעת תכנית הלימודים, הרכב המורים ואופי השיעורים. להכניס יותר פולטיקה אל המוסד, ולהוריד את היקף העיסוק בציור ופיסול מסורתיים בתוכנית הלימודים. המרד נמשך לסירוגין במשך כשנה וחצי, כאשר בשלבים מסויימים נראה היה כי הוא מאבד שליטה. בעקבות המרד הוקמה ועדה לבדיקת האירועים שהמליצה לפטרו.

בין השנים 1972 ל-1975 היה גרשוני פעיל בקבוצת האמנים מצר-מסר ביחד עם מיכה אולמן, אביטל גבע ואחרים.

בשנת 1978 החל גרשוני ללמד במדרשה למורים לאמנות, רמת השרון, שם לימד עד שנת 1986.

בסוף שנות ה־70, כשהוא כבר בשנות ה־40 שלו, עבר גרשוני משבר אישי שבסופו יצא מן הארון ועזב את הבית בשנת 1981 לגור בתל-אביב, שם הוא פגש את יצחק שהיה בן זוגו עד אמצע שנות ה-90. בתקופה זו נפגש גם עם הגלריסטית נעמי גבעון, שאיתה ימשיך לעבוד עד סוף חייו.

בשנת 1980 נבחר גרשוני לייצג את מדינת ישראל במסגרת הביאנלה לאמנות בוונציה, שם הציג ביחד עם האמן מיכה אולמן.

ב-2003 הוכרז גרשוני כזוכה בפרס ישראל לציור, אך שרת התרבות דאז, לימור לבנת, החליטה לשלול ממנו את הפרס בעקבות הצהרתו כי ייעדר מטקס הענקת הפרס. גרשוני עתר לבג”ץ כנגד ההחלטה לשלול ממנו את הפרס, אך עתירתו נדחתה.

בשנת 2000 החלה מערכת יחסים רומנטית בין גרשוני לבין גבר ספרדי צעיר בשם חואן חוזה גרסייה פניירו, אותו הכיר גרשוני באינטרנט. פניירו היגר לישראל, עבר להתגורר עם גרשוני בדירתו. בשנת 2002 חלה גרשוני במחלת פרקינסון, ופניירו סעד אותו עד יום מותו.

מאז שנות ה-80 מיוצג גרשוני על ידי גלריה גבעון בתל אביב, המייצגת אותו גם לאחר מותו.

אודות יצירתו

משה גרשוני החל את דרכו בפסל בתחילת שנות ה-60. בתקופה זו יצר פסלים ואובייקטים בסגנון פופ ארט תוך שימוש באלמנטים בצבעים בוהקים מחומרים כגון פלסטיק, צבעי אמאיל וחפצים ביתיים כגון מזרנים מתנפחים, שמשיות, צמיגים ועוד.

במהלך שנות ה-70 התמקד גרשוני באמנות מושגית ובמיצגים. בתקופה זו הצטיינה האמנות של גרשוני באיפוק רב ומינימליזם חומרי. כבר בתקופה זו ניתן למצוא בעבודותיו את שני היסודות שהבילו אותו גם בהמשך הדרך: מצד אחד המחשבה והחקירה של המבנה השכלתני של יצירת האמנות ומושג האמנות בכלל, ומן הצד השני עיסוק במסר החברתי, המוסרי והפוליטי הנובע מן היצירה. בתקופה זו נמנע גרשוני במתכוון מתיוג של עבודותיו כציורים או כפסלים, אלא כיצירות או אירועים ויזואליים שבאמצעותן ניתן לבצע מחקר אינטלקטואלי אודות מושגים ורעיונות שונים, תוך התרחקות ואף התנתקות ממושגי האסתטיקה המקובלים.

בתחילת שנות השמונים עברה עבודתו של גרשוני מהפך, והוא החל לעסוק בציור ייצרי-גופני הנובע מתוך הרגש. הציורים של גרשוני מתקופה זו מלאים בצבעים בסיסיים ומנוגדים, והנושאים פרובוקטיביים וחודרניים. הוא עסק בהומוסקסואליות שלו, בדת, בפוליטיקה ובחברה, תוך נקיטת עמדה ביקורתית. בהמשך שנות השמונים נכנסו לעבודותיו של גרשוני רכיבים דתיים שורשיים שהביאו אל העבודות ציטוטים מן המקורות והסמלים של שלוש הדתות המונותאיסטיות, ואף דתות נוספות, כשהם כתובים בכתב יד מפותל.

כמה מסדרות הציורים החשובות של גרשוני משנות השמונים הזו:

היי חייל

סדרה שעסקה בישראליות הגולמית ובחיילים המשמשים בה כסמל לאומי, כאשר אותם החיילים משמשים אצל גרשוני כמושא הערצה אירוטי.

משה גרשוני, "היי חיילים אלמונים", צבע תעשייתי על נייר, 68x96 ס"מ
משה גרשוני, “היי חיילים אלמונים”, צבע תעשייתי על נייר, 68×96 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

ח”י רקפות

סדרה שעסקה ביהדות השורשית תוך שימוש בפסוקים וציטוטים מן המקורות היהודיים, לצד סמלים שנלקחו מדתות נוספות.

משה גרשוני, "קדיש", 1983, צבע זכוכית, שמן ועיפרון על נייר, 100x70 ס"מ
משה גרשוני, “קדיש”, 1983, צבע זכוכית, שמן ועיפרון על נייר, 100×70 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

פרסים מרכזיים

  • פרס ע”ש איקה בראון, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1968
  • פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1982
  • פרס משרד החינוך והתרבות לפיסול וציור, 1988
  • פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 1989
  • פרס זוסמן לאמנים ישראלים, יד ושם, ירושלים, 1994
  • פרס מנדל ואוה פונדיק, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 1995
  • פרס ע’ש ג’ורג’ וג’נט ג’אפן, קרן תרבות אמריקה – ישראל, 2000
  • פרס ישראל (נשלל ממנו בעקבות סירובו להשתתף בטקס), 2003
  • פרס “יקיר הקהילה” על תרומתו לתרבות, מטעם אגודת הלהט”ב, 2003
  • יקיר בצלאל, ירושלים, 2006
  • דוקטורט לשם כבוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2013
  • במלאת 40 שנה לאגודת הלהט”ב, זכה להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט”ב, 2015

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר
1969 פלסטיק מוזיאון ישראל ירושלים יונה פישר
1974 בנדיקטוס גלריה יודפת תל-אביב
1975 קיבוץ מצר
1979 מי ציוני ומי לא גלריה גולי מ. תל-אביב
1979 עבודות אדומות קטנות גלריה שרה לוי תל-אביב בנו כלב
1980 בדם ליבי מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב שרה בריטברג-סמל
1980 אטימה אדומה: תיאטרון הביאנלה של ונציה ונציה, איטליה אמנון ברזל
1981 היי, חייל נעמי גבעון אמנות בת-זמננו תל-אביב
1982 היה לי מבורך,היה לי מנושק מוזיאון לאמנות דיסלדורף, גרמניה
1983 מוזיאון לאמנות ווסטפליה מונסטר, גרמניה
1984 ח”י רקפות נעמי גבעון אמנות בת-זמננו תל-אביב
1984 תחריטים והדפסי רשת סדנת ההדפס ירושלים לארי אברמסון
1984 I.C.A בוסטון, ארצות הברית דייוויד רוס
1985 תחריטים והדפסי רשת נעמי גבעון אמנות בת-זמננו תל-אביב
1985 הגלריה של קיבוץ לוחמי הגטאות לוחמי הגטאות
1985 הגלריה של קיבוץ כברי כברי
1985 משכנות שאננים ירושלים
1986 מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1986 הישנויות גלריית הסדנה לאמנות יבנה
1987 סדרת בודפשט סדנאות האמנים ירושלים
1987 סדרת בודפשט נעמי גבעון אמנות בת-זמננו תל-אביב
1987 למען אחי ורעי בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
1988 י”ג תחריטים לשירי חיים נחמן ביאליק (וציורים אחרים) מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב עדנה מושנזון
1988 קרמיקה יהודית בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
1989 גלריה גימל ירושלים
1989 גלריה דסון-סאונדרס שיקגו, ארצות הברית
1989 גלריה מיכאל הזנקלבר מינכן, גרמניה
1990 עבודות 1987-1990 מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב איתמר לוי
1990 Overback-Gesellschaft ליבק, גרמניה
1990 גלריה דסון-סאונדרס שיקגו, ארצות הברית
1992 אני יודע גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
1993 גלריה הוברטוס וונשיק דיסלדורף, גרמניה
1993 גלריה מיכאל האזנקלבר מינכן, גרמניה
1993 גלריה ווילי אספרגר שטרסבורג, צרפת
1993 סדנאות האמנים תל-אביב
1993 הדפסים מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן מרים טוביה-בונה
1994 אני חייל גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
1994 גלריה הוברטוס וונשיק דיסלדורף, גרמניה
1996 תערוכה משותפת עם רפי לביא גלריה גבעון תל-אביב
1996 עוד אור גלריה הוברטוס וונשיק דיסלדורף, גרמניה
1997 פיתיתני: הדפסים 1997-1996 סדנת ההדפס ירושלים ירושלים
1997 הדפסים הראל מדפיסים ומוציאים לאור תל-אביב
1998 “זרים”, תערוכה משותפת עם שוש קורמוש סדנאות האמנים תל-אביב
1998 שב צייד מן הגבעה,שב ספן ממרחקים גלריה קו 16 תל-אביב אירית סגולי
1998 גלריה פייר ברולה פריז, צרפת
1999 “פיידרוס”, תערוכה משותפת עם זוהר קניאל ארטפוקוס 3, אצטדיון טדי ירושלים
1999 לא אבא לא אמא הגלריה של קיבוץ בארי בארי
1999 ביאליק,גינזבורג,גרשוני צנטרום יודאיקום ברלין, גרמניה
1999 עבודות אדומות: אביבה אורי ומשה גרשוני גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
2000 “לעיני האלוהים”, תערוכה משותפת עם טום ספלה המוזיאון הבינלאומי לאמנות ועיצוב אטלנטה, ארצות הברית
2000 ציורים חדשים גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
2000 ואיפה כל היהודים? הגלריה האחרת, המכללה האקדמית לחינוך תלפיות תל-אביב
2000 סלטו מורטלה גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
2000 קדיש מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב עדנה מושנזון
2001 סלטו מורטלה גלריה לאמנות עכשווית ברלין, גרמניה
2003 עין חרוד המשכן לאמנות על שם חיים אתר עין חרוד איחוד גליה בר אור
2003 תערוכה משותפת עם רפי לביא גלריה גבעון לאמנות תל-אביב
2003 הראל מדפיסים ומוציאים לאור תל-אביב
2003 “יד ענוגה”, שיחזור מיצב הגלריה של המדרשה לאמנות תל-אביב עירית סגולי
2003 Berliner Bilder גלריה אספרגר ברלין, גרמניה
2005 פריצות שמימיות גלריית בית הספר לאמנות – המדרשה מכללת בית ברל
2005 שחזור תערוכה אצל שרה לוי, 1979 גלריה שרה לוי תל-אביב בנו כלב
2006 ציורים 2006 גלריה גבעון תל-אביב
2006 דגלים הראל מדפיסים ומו”ל תל-אביב
2006 תחת השמש מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה קיבוץ ברעם
2006 משה גרשוני גלריית המכון לאמנות, המכללה האקדמית ארנים טבעון דוד וקשטיין
2006 שם-מים בית גבריאל צמח גדעון אפרת
2008 על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפיך יטופון הגלריה עירונית כפר-סבא
2008 אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי תל-אביב
2009 קיץ 2009 גלריה גבעון תל-אביב
2010 גרשוני* מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב שרה ברייטברג סמל
2011 ET HOMO FACTUS EST גלריה גבעון תל-אביב
2014 No Father, No Mother הגלריה הלאומית החדשה ברלין, גרמניה אודו קיטלמן (מנהל המוזיאון), אורי דסאו.
2015 גרמניה גלריה גבעון תל-אביב
2015 חדר אמן מוזיאון ישראל ירושלים
2015 משה גרשוני: ימי חיינו סדנת ההדפס ירושלים
2017 תצוגת זיכרון מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב
2018 מה שנותר גלריה גבעון תל-אביב ארם ואורי גרשוני

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר
1968 תערוכת הסתיו מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1969 תערוכת 10+ בעגול גלריה גורדון תל-אביב רפי לביא
1969 הביאנלה של סאו פאולו סאו פאולו, ברזיל
1970 תערוכת 10+ המזרנים גלריה דוגית תל-אביב רפי לביא
1971 מושג+אינפורמציה מוזיאון ישראל ירושלים יונה פישר
1974 רישום מעל ומעבר מוזיאון ישראל ירושלים מאירה פרי להמן ויונה פישר
1978 אמן חברה אמן מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב שרה בריטברג-סמל
1982 כאן ועכשיו מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*