לאה ניקל (1918 – 2005)

לאה ניקל היא אחת מן האמניות המרכזיות בזרם הציור המופשט הישראלי.

ביוגרפיה

לאה ניקל עלתה לארץ בשנת 1920 וגדלה בתל אביב. היא החלה ללמוד ציור בגיל 16 לזמן קצר אצל חיים גליקסברג. בשנים 1946-1948 למדה בסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.

בשנת 1950 נסעה לגור בפריז, שם נשארה עד שנת 1961. בשנת 1957, עברה ניקל ניתוח בעקבות שטף דם במוח, שפגע בראייתה ועיוור אותה כמעט לחלוטין. תקופת מגוריה של ניקל בפריז השפיעה רבות אל דרכה ועל יצירתה. בתקופה זו התוודעה לסגנונות יצירה שונים המכוונים להפשטה ולהתרחקות ממסורת הציור הפיגורטיבי, תוך בניית קומפוזיציה אקספרסיבית המושתתת על מערך גיאומטרי רב-שכבתי מורכב אך שטוח. אחד מן הסגנונות אליהם התוודעה, הוא סגנון ה-“טאשיזם” המבוסס על זרימת והתזת צבע.

ניקל הרבתה לנסוע בעולם, וחייתה תקופות ארוכות בניו-יורק, פריז ורומא.

לאה ניקל, אקוורל ופנדה על תחריט, 38x49 ס"מ.
לאה ניקל, אקוורל ופנדה על תחריט, 38×49 ס”מ.
מתוך אוסף גבי ועמי בראון

אודות ציוריה

לאה ניקל היא קולוריסטית מטבעה, ובציוריה היא מרבה להשתמש במריחות צבעים עזים ותוקפניים בעושרם. הצבעים מתפרצים על גבי משטח עבודה, תוך שמירת איזון בין האינטנסיביות של כתמי הצבע המנוגדים בבהיר וכהה, ובין הסדר והקומפוזיציה המבוססים על צורות גאומטריות שאינן מוגדרות אך גם אינן מטושטשות. טכניקות העבודה שלה היו מאד מגוונות, והן כללו שימוש באצבעות, חריטה, שרבוט וטפטוף היוצרים ציורים רעננים ומלאי חיים.

לאורך רוב תקופת פעילותה נשארה ניקל נאמנה לקו שאפיין את עבודתה.

בתחילת דרכה ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים של נוף ושל דוממים. לקראת סוף שנות ה-50, בתקופה בה חיה בפריז, ובעקבות ההידרדרות בראייתה, החל אצלה מעבר לציור מונוכרומטי, בעל טקסטורות כבדות וחריטות.

על ניקל אמר מורה, אביגדור סטימצקי: “לאה ניקל מציירת, כפי שציפור שרה”.

פרסים מרכזיים

לאה ניקל זכתה בפרס דיזינגוף היוקרתי בשנת 1982.

בשנת 1995 הייתה ניקל כלת פרס ישראל לציור.

פרסים נוספים:

  • פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968
  • פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972
  • מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985
  • פרס גמזו, 1987
  • תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע
  • עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1954 גלריה צ’מרינסקי תל אביב
1961 מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב
1961 בית הנכות הלאומי בצלאל ירושלים יונה פישר
1966 לאה ניקל: ציורים משנים אחרונות המוזיאון לאמנות חדשה חיפה
1973 לאה ניקל: ציורים 1973-1963 מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב
1985 מוזיאון ישראל ירושלים
1987 לאה ניקל: עבודות נייר המוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן
1990 ניקל גלריה גבעון תל-אביב
1992 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1995 לאה ניקל: רטרוספקטיבה מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב
2000 לאה ניקל, עבודות חדשות 2000-1995 מוזיאון אשדוד אשדוד
2001 עבודות על נייר 2000-1950 המוזיאון הפתוח גן התעשייה עומר
2002 עבודות חדשות 2002-1998 גלריה זומר תל-אביב
2004 שנות פריז 1961-1950 מוזיאון מאנה כץ תל-אביב
2005 גלריה יונס אלקרא דלית אל כרמל
2005 אקוורלים גלריה החדר תל-אביב
2005 עבודות חדשות גלריה זומר תל-אביב
2006 בדרך למופשט מוזיאון בית ראובן תל אביב
2006 עבודות על נייר שנות ה-70-80 גלריה זומר תל אביב
2007 עבודות 1976 – 2004 מרכז ההנצחה טבעון אסתי רשף
2008 קולאז’ים הגלריה העירונית לאמנות רחובות
2010 במרחק השחור: לאה ניקל וחן שיש מוזיאון אשדוד אשדוד נעמי אביב
2013 לאה ניקל – המופע גלריה שלוש תל אביב נירה יצחקי

תערוכות יחיד בחו”ל:

תערוכות יחיד בחו”ל

שנה שם התערוכה מקום עיר מדינה
1957 גלריית “אֶספָּס” הארלם ההולנדית הולנד
1957 גלריית “קולֶט אָלוֹנדי” (Galerie Colette Allendy) פריז צרפת
1959 גלריית “אֶספָּס” הארלם ההולנדית הולנד
1975 צבעי מים קולאז’ים טכניקה מעורבת בית התרבות אמריקה ישראל ניו יורק ארצות הברית
1989 גלריה מוקוטוף ניו יורק ארצות הברית
1990 מרכז ברבריקן לאמנות לונדון אנגליה

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו”ל

שנה שם התערוכה מקום עיר מדינה
1964 נציגת ישראל לביאנלה ה-32 ונציה איטליה
נציגת ישראל לביאנלה יוהנסבורג דרום אפריקה
נציגת ישראל לביאנלה צ’ילה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*