רוברט רוזנברג, "מפרץ חיפה", שמן על בד, 50x80 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

רוברט רוזנברג נולד בעיר אלמא אטא, לשעבר בירתה של קזחסטן. אביו היה פילוסוף בעל תפיסת עולם קומוניסטית. אמו הייתה מורה לגרמנית. בתקופת סטלין סבלה המשפחה מן האנטישמיות ששררה באותה תקופה בברית המועצות.

אביו קל רוזנברג זיהה אצלו את כישרון הציור, ועודד אותו לפתחו. בגיל 13 החל ללמוד ציור ורישום אצל האמן מיכאיל פדרוביץ ארינקין, ולאחר מכן נשלח בגיל 16 למכללה לאמנות. בגיל 20 התקבל רוזנברג למכון לעיצוב פנים ואמנות באלמא אטא, אך לאחר שנת לימודים אחת גויס לצבא הסובייטי.

רוזנברג שירת בצבא הסובייטי שנתיים במהלכן שהה במרכז אסיה. בתקופה זו צייר את הנופים שהקיפו אותו, ואף התבקש לצייר על קירות חדר האוכל ביחידתו. עם שחרורו חזר והשלים את לימודיו במכון לעיצוב פנים ואמנות. לפרנסתו עסק בלימוד ציור לנערים ונערות, ואף הוציא מחנות ציור אל רחבי האזור.

בשנת 1994 החליט ביחד עם אשתו לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל. בתחילה הגיעו אל קיבוץ מעלה החמישה, שם למדו עברית במשך כחצי שנה, ובמקביל הועסקו בנטיעת עצים. בתקופה זו הרבה לצייר את הרי ויערות האזור, וכן את ירושלים וסביבותיה. הם נשארו בקיבוץ חצי שנה נוספת, במהלכן עבד ברפת.

עם לידתה של בתו החליטו רוזנברג ואשתו לעזוב את הקיבוץ, והמשפחה עברה לגור בדירה קטנה אותה שכר בעיר צפת, שם התחבר אל קהילת ציירי הנוף בעיר. בתחילה עבד כחודש בפינוי אשפה, ובתקופה זו התוודעה לכל פינות העיר.

רוזנברג התייעץ עם מספר ציירים לגבי האפשרות של פרנסה כצייר ופתיחה של גלריה בעיר, אך מכולם קיבל את התשובה כי הדבר בלתי אפשרי, מה שגרם לו דווקא להחליט לעשות את הצעד הגדול, ובשנת 1994 פתח ביחד עם עוד שני שותפים גלריה לציורים. עד מהרה הגיע למסקנה כי יוכל להתפרנס מן התחום בכבוד, ופתח גלריה עצמאית משלו.

אודות יצירתו של רוברט רוזנברג

לאורך שנות יצירתו של רוברט רוזנברג הוא שמר על קו אחיד וברור של ציור נוף המתאפיין בניגודיות גבוהה המבליטה את משחקי האור והצל הנוצרים על ידי השמש הישראלית החזקה. הציורים מצויירים תוך שימוש במשיכות מכחול דשנות ועבות, בעיקר ציורי שמן על בד.

רוזנברג מצייר את נופי ארץ ישראל המגוונים, ומוצא את היופי בכל פינה נחבאת, סוג נוף ועונה. הוא מצייר חורשות, הרים עמקים, שדות וגנים, בעיקר של אזור הצפון ואזור ירושלים. הוא מצייר את סמטאות הערים צפת, ירושלים וחיפה. הוא מצייר גם את נופיו הצחיחים, מוכי השמש בוהקת של אזור המדבר.

בעבודותיו של רוזנברג כמעט ואין בני אדם הנמצאים בנוף (או אולי מלכלכים אותו), אלא רק רמזים לקיומם. הוא מצייר מבנים, כלי רכב, סמטאות, כבישים ואזורי תעשיה עזובים. לעיתים ניתן יהיה למצוא בציור צלליות קלושות של בני אדם מעטים החולפים בנוף, אך לא יותר. העדר בני האדם בציור יוצר שקט רב הנובע מתוכו החוצה, ונותן למתבונן תחושת דממה ראשונית מלאת הוד, כאילו העולם התרוקן מבני האדם, ושאריות הקיום האנושי מתפוררות בנוף לאיטן.

נושא נוסף בציוריו של רוזנברג הוא חפצים ישנים ובלויים, שסימני הזמן ניכרים בהם.

בשנים האחרונות החל רוזנברג לצייר גם פורטרטים וציורים מופשטים.

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות