יחזקאל שטרייכמן (1906 – 1993)

יחזקאל שטרייכמן הינו חתן פרס ישראל שנמנה על חשובי הציירים האקספרסיוניסטים המופשטים בארץ, שדור שלם של אמנים ישראלים נמנה על תלמידיו.

יחזקאל שטרייכמן, יחזקאל שטרייכמן, "ללא כותרת", 1988, אקוורל על נייר, 90x75 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית כבן הבכור למשפחת סוחרי עצים אמידה. בהיותו ילד התחנך בגימנסיה הריאלית העברית בעיר, והיה חבר בתנועת הנוער “השומר הצעיר”. בשנת 1919 למד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום).‏

שטרייכמן עלה לארץ בשנת 1924, ולמד אמנות ב”בצלאל” ביחד עם תלמידים כאריה ארוך, משה קסטל ואביגדור סטימצקי. בשנת 1926, עם סיום לימודיו, יצא לאירופה וישב שנה בפריז, שם למד אדריכלות במסגרת בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בין השנים 1928-1931 נסע שטרייכמן לאיטליה, שם למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. בשנת 1931 חזק שטרייכמן לליטא, ובשנת 1936 עלה בשנית לארץ ישראל לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים כדי לאפשר את כניסתו ארצה.

בארץ התמקם שטרייכמן בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. בתחילה גרו בני הזוג בדירה ברחוב ז’בוטינסקי, אולם לאחר תקופה של מצוקה כספית החלו לעבור בין דירות שונות, ביניהן ביתו של נחום גוטמן. לפרנסתו עבד שטרייכמן בעבודות מזדמנות שונות כגון סבל בנמל יפו.

יחזקאל שטרייכמן, "ללא כותרת", 1988, אקוורל על נייר, 90x75 ס"מ
יחזקאל שטרייכמן, “ללא כותרת”, 1988, אקוורל על נייר, 90×75 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

שטרייכמן עסק רבות בהוראת ציור, ולימד ציור בבית הספר “העתיד”, בבית הספר “בן-יהודה”. בין השנים 1941 ל-1943 היה חבר קיבוץ אשדות יעקב, שם לימד אמנות.

בשנת 1943 הצטרף אל צוות המורים של “מכון אבני”. בשנת 1945 פתח, ביחד עם הצייר אביגדור סטימצקי, בית ספר פרטי לציור תחת השם “הסטודיה”, שפעל עד שנת 1948 (בהמשך הצטרף אל צוות המורים בסטודיו גם מרסל ינקו). בין השנים 1954 ל-1979 חזר שטרייכמן ללמד במסגרת מכון אבני.

יחזקאל שטרייכמן, "פריז", אקוורל על נייר, 33x23 ס"מ
יחזקאל שטרייכמן, “פריז”, אקוורל על נייר, 33×23 ס”מ

בשנת 1948 היה שטרייכמן ממייסדי קבוצת “אופקים חדשים”, והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. בשנת 1965 היה בין מקימי קבוצת האמנים “תצפית”.

בשנת 1981 קיבל שטרייכמן אזרחות כבוד של העיר תל-אביב, ובשנת 1992 קיבל את התואר נשיא כבוד של אגודת הציירים והפסלים בישראל.

אודות ציוריו

"קקטוס", 1983, אקוורל ועיפרון על נייר, 75x93 ס"מ
“קקטוס”, 1983, אקוורל ועיפרון על נייר, 75×93 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

יחזקאל שטרייכמן הוא אחד מאבות “ההפשטה הלירית” בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט.

במהלך שנות השלושים ציייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות, אך מוקד הציור הוא אובייקט פיגורטיבי שניתן לזיהוי. האובייקטים בציוריו נוצרו תוך מריחת כתמי צבע כהים ופחות נשענו על תחימת נושא הציור בקווים. בציוריו מאותה תקופה האובייקטים שטוחים על גבי הבד כחלק מתהליך ההפשטה שאינו נאמן עוד למציאות.

עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. קווים אלו מוסיפים לציור רכיבים פיגורטיביים (עץ או אדם) או רכיבים גאומטריים המזכירים את אלו של בראק ופיקאסו, וכולם יחדיו נשמעים לקומפוזיציה מדודה ומדוייקת.

יחזקאל שטרייכמן, "עצים על גדות הירקון", פחם ואקוורל על נייר, 40x40 ס"מ
יחזקאל שטרייכמן, “עצים על גדות הירקון”, פחם ואקוורל על נייר, 40×40 ס”מ

החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, ובשנים אלו ציוריו אינם מחוייבים לאובייקט הציור בצורה או בצבע, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. בציוריו הוא לא ניסה לתאר את הטבע, אלא נתן ביטוי לתחושות אותן חש כלפיו ולעולמו הפנימי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי.

על ציוריו אמר שטרייכמן: “הציור צומח מתוך התרבות כמו פרח מתוך אדמה פוריה”. על מסחור האמנות שלו הוא אמר: “ברגע שמכרת תמונה ואין לך כסף לקנות אותה חזרה – אתה נעשה עני. אם הייתי עושה תמונות בשביל למכור, היה שטרייכמן אחר, אולי בכלל לא היה שטרייכמן”.

פרסים מרכזיים

יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969).

בשנת 1989 היה שטרייכמן חתן פרס ישראל.

סיכום הפרסים:

  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1944
  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1954
  • פרס רמת גן, 1956
  • פרס מועדון מילוא, 1968
  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1969
  • פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, 1979
  • פרס ההסתדרות, 1986
  • פרס ישראל לאמנות, 1989

תערוכות יחיד מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1945 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1953 30 ציורי שמן מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1960 24 ציורי שמן מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1961 גלריה ישראל תל-אביב
1967 בית יד לבנים פתח תקווה
1969 גלריה ריבנפלד תל-אביב
1974 18 עבודות שמן גדולות ממדים מוזיאון ישראל ירושלים
1974 עבודות שמן גלריה יודפת תל אביב
1975 ציורים 1942-1975 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1975 בית אורי ורמי אשדות יעקב
1977 משכן לאמנות חולון
1977 גלריה ברטה אודנג תל-אביב
1979 ציורים גלריה ריבנפלד יפו העתיקה
1980 מוזיאון חיפה לאמנות מודרנית חיפה
1980 המשכן לאמנות עין חרוד
1980 גלריה הילל ירושלים
1981 גלריה גבעון תל-אביב
1985 עבודות על נייר משכנות שאננים ירושלים
1986 משכן הכנסת ירושלים
1987 מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1987 תערוכת יחיד גלריה גבעון תל אביב
1989 ציורי מים מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1989 צבעי מים מוזיאון ראובן ועדית הכט חיפה
1990 מוזיאון באר-שבע באר-שבע
1990 עבודות מאוחרות המוזיאון הפתוח גני התעשיה, תפן
1991 צבעי מים גלריה שרה לוי תל-אביב
1998 בית כהנא תל-אביב
2006 צילה רבת הפנים אוניברסיטת תל אביב תל-אביב נוגה מגדל
2012 האמבטיה של שטרייכמן מוזיאון אשדוד לאמנות אשדוד כרמלה רובין

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת התערוכה
1942 תערוכת השמונה בית הבימה תל-אביב
1947 תערוכת השבעה מוזיאון תל-אביב תל-אביב
1971 האקספסיוניזם הארצישראלי בשנות ה-30 מוזיאון ישראל ירושלים יונה פישר

תערוכות יחיד מרכזיות בחו”ל

שנה שם מקום עיר מדינה

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו”ל

שנה שם התערוכה מקום עיר מדינה
1948 נציג ישראל לביאנלה ה-24 של ונציה ונציה איטליה
1954 נציג ישראל לביאנלה ה-28 של ונציה ונציה איטליה
1955 נציג ישראל לביאנלה ה-3 של סאו פאולו סאו פאולו ברזיל
1966 נציג ישראל לביאנלה ה-33 של ונציה ונציה איטליה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*