מיכאל דרוקס (1940)

מיכאל דרוקס הוא אמן יליד הארץ שחי ופועל החל משנת 1972 בלונדון.

מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ מקור קודם: אוסף עמי בראון ספרות: מסעות בדרוקסלנד, גליה בר-אור, עמ' 155 מצולם

ביוגרפיה

דרוקס נולד בארץ, ובילדותו קיבל חינוך במוסדות חינוך דתיים. כבר כשהיה ילד הוכר כאמן, ואף הוזמן לצייר שני ציורי קיר בחדר האוכל של הפנימייה הדתית כפר בתיה בה למד. את שירותו הצבאי עשה כשוליה בבית הספר הטכני של חיל האוויר בתל-נוף, ובהמשך עסק בעיצוב אביזרים טכניים ובאיור של ספרי הדרכה. במהלך תקופה זו למד במסגרת חוג ציור אצל אברהם ישכיל וצבי מאירוביץ.

מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1971, טכניקה מעורבת על נייר, 29x46 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1971, טכניקה מעורבת על נייר, 29×46 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף נחמה ואשר רוזנבלום
מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1992, שמן על בד, 79x98 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1992, שמן על בד, 79×98 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

עם תום שירותו הצבאי עבר דרוקס להתגורר ביפו, והתקרב אל הפעילים הקומוניסטיים בעיר ואל חנוך לוין ונתן זך. במקביל למד במכון לאמנות בבת-ים, ובין השנים 1964 ל-1966 למד בבית הספר הגבוה לציור ע”ש מרגושינסקי בתל-אביב. למחייתו עסק בעיצוב תפאורות לתיאטרון, ובהוראה לילדים עם צרכים מיוחדים.

בשנת 1965 החל דרוקס לאייר את המדור “דף האחוריים של חנוך לוין” בדורבן, בטאון הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1968 עיצב דרוקס את הכרזה והתוכנייה להצגה “את ואני והמלחמה הבאה”, שכתב וביים חנוך לוין.

בשנת 1971, דווקא כאשר זכה להכרה כאחד מטובי האמנים הצעירים בישראל, יצא דרוקס עם משפחתו לשהות של חצי שנה בהולנד, ובשנת 1972 התיישב בצורה קבועה בלונדון. כיום חי דרוקס ופועל בלונדון, אך מרבה בצורה מודעת להציג ולבקר בארץ, ולכן עדיין נתפס על ידי רבים כצייר ישראלי.

אודות יצירתו

עבודתו של מיכאל דרוקס מעמידה למבחן את צורת המחשבה המודרנית, בוחנת את גבולותיה, ומנסה לחתור תחת הסדר והאירגון שלה. לאורך תקופת השיא שלו נסובה עבודתו בעיקר סביב עבודות מחאה, או “עבודות תגובה” כפי שהוא מכנה אותן.

מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס"מ
מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55×38 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף עמי בראון
ספרות: מסעות בדרוקסלנד, גליה בר-אור, עמ’ 155 מצולם

בתחילת דרכו האומנותית, בשנות ה-60, היו רוב עבודותיו עבודות ציור פיגורטיבי הסובב סביב הגוף האנושי. בתחילת שנות ה-60 הוא החל בעיקר ברישום. בסוף שנות ה-60 (בעיקר 1967 עד 1970) עבר דרוקס יותר ויותר לציור בשמן, והדמויות בציוריו הפכו למיניות ויצריות, שאיבריהן מודגשים ובולטים כמו איברי בעלי חיים. העירום איננו עירום קלאסי, אלא גרוטסקי במהותו, על סף הקריקטורה. ניתן לזהות בציורים אלו מעין שמחה של הדמויות, כאילו הן נהנות מהתפוררות המוסר והסדר סביבן, והכל בצבעים בוהקים ועליזים.

בשנת 1970 יצר דרוקס סדרת עבודות שהתבססו על קילוף שכבות נייר מלוח מודעות תל-אביבי. באמצעות חיתוך, הדבקה וחשיפה של שכבות תחתונות הפכו הניירות ל”סנדוויצ’ים”, ומכאן גם שמה של התערוכה שהעלה דרוקס בנושא בגלריה גורדון. בתערוכה הוצגו גם עבודות מחומרים אחרים, כגון פיסות בד שנאספו במפעלי טקסטיל, ערמות של ניירות פחם ופסולת אחרת שנארזה בשכבות. פעולת קילוף הנייר מלוח המודעות תועדה על ידי צוות טלוויזיה, ותיעוד זה הוביל לסדרת עבודות וידאו אותן יצר דרוקס בין השנים 1970 ל-1976. דרוקס היה בין הראשונים בארץ להשתמש בווידיאו ובטלוויזיה כאובייקטים וכמצעים, ולפיכך רוב עבודותיו באותה תקופה היו חדשניות.

מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1966, שמן על בד, 54x34 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1966, שמן על בד, 54×34 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף גבי ועמי בראון

אחד הנושאים בהם עסק דרוקס באמצע שנות ה-70, שהפכו במהלך הזמן למזוהים מאד איתו, הוא נושא המפות הטופוגרפיות, שדרכן מיפה לא פעם את חייו ואת גופו בסדרת הדפסים וצילומים מפורסמת, שהמפורסם שבהם הוא ההדפס “דרוקסלנד” משנת 1974. דרוקס הרבה להשתמש בגופו כחומר יצירה בכדי להעביר את המסרים שלו, כולל שימוש פרובוקטיבי בעירום. על כך אמר דרוקס: “בלי גוף לא הייתי. כשאני רוצה להגיד אני, אני מציג את הגוף…זה היה הכי מיידי, הכי זול, פשוט, קרוב”.

עבודותיו בשנות ה-70 נשאו לעיתים קרובות גוון פוליטי מובהק, ולעיתים גוון של מחאה כנגד הטכנולוגיה והמדיה הפולשת אל חייו וביתו של הפרט. עבודות אלה בוצעו בעיקר בוידאו ובצילום, ובהם נראה האמן לעיתים כלוא בתוך הטלוויזיה, ולעיתים מתריס כנגדה.

במהלך שנות ה-80 הפסיק דרוקס ליצור אמנות מושגית (צילום, קולאז’ ופיסול באובייקטי רדי-מייד), ועבר לעבודות ציור מופשט בצבעי שמן. בעבודותיו מתקופה זו השתמש דרוקס בעיקר בצבעים בלתי-טבעיים בצורה מכוונת, זאת בכדי לא לאפשר לצבע להפוך לאלמנט פיגורטיבי, טבעי או דקורטיבי. עבודות אלה לא נוצרו כמחאה או תגובה לסביבה, ולכן אין בהן כוונה נסתרת מעבר לצבע ולצורה המוצגים בהן. העבודות שומרות על קומפוזיציה מוקפדת, כאשר כל רכיב נמצא בדיוק במקומו, כך שנוצרת בתוכן תחושת סדר ושקט סוריאליסטיים.

פרסים מרכזיים

סיכום פרסים:

  • מילגת עבודה לאמן יוצר, קרן שרת, קרן התרבות אמריקה-ישראל, 1970
  • פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, 1973

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1966 עבודות אסמבלאז’ וקולאז’ בית הסטודנט אוניברסיטת תל-אביב
1967 מועדון צוותא תל-אביב
1968 עבודות אסמבלאז’ וציורים גלריה דוגית תל-אביב
1969 גלריה גורדון תל-אביב
1970 סביבה מוזיאון ישראל ירושלים
1971 סנדוויצ’ים גלריה גורדון תל-אביב
1973 עונשים גלריה גורדון תל-אביב
1976 שברים פשוטים גלריה גורדון תל-אביב
1981 רישומים גלריה גורדון תל-אביב
1983 הקרנות של מצבים צילומיים מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1983 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1987 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1987 משכנות שאננים ירושלים
1988 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1990 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1991 עבודות על נייר הגלריה קיבוץ כברי
1992 עבודות על נייר מוזיאון ישראל ירושלים מאירה פרי-להמן
1993 שיחזור גלריה בוגרשוב תל-אביב
1999 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
2004 דרוקסלנד: עבודות וידיאו מוזיאון חיפה לאמנות חיפה אילנה טננבאום
2005 ציורים ורישומים גלריה נלי אמן תל-אביב
2007 מסעות בדרוקסלנד: רטרוספקטיבה המשכן לאמנות עין-חרוד גליה בר-אור
2007 עבודות מוקדמות 1982-1965 גלריה גורדון תל-אביב שלומית ברויר
2009 דברים פרק א’, תמונות פרק ב’ גלריה יאיר לאמנות תל-אביב
2013 מבט. חומר. מחשבה לושי אמנות ופרויקטים תל-אביב

תערוכות יחיד בחו”ל

שנה שם מקום עיר מדינה
1973 גיאוגרפיה גמישה המוזיאון לאמנות מודרנית אוקספורד אנגליה
1973 Play Box רויאל קולג’ אוף ארט לונדון אנגליה
1974 עונשים מרכז In Out אמסטרדם הולנד
1974 עונשים Agora Studio ואקדמיה ואן-אייק מאסטריכט הולנד
1974 עונשים Art Meeting Place לונדון אנגליה
1974 עונשים גלריית הצלמים לונדון אנגליה
1975 דימוי זהות ICC אנטוורפן בלגיה
1975 גלריה מידלנד נוטינגהאם אנגליה
1975 שני מיצבים PMJ Self Gallery לונדון אנגליה
1975 תצלומים ומיצבי וידיאו מרכז דה-אפל אמסטרדם הולנד
1976 כל אחד והיארד שלו גלריה ווייטצ’אפל לאמנות לונדון אנגליה
1976 מקרה ומקריות חללי תצוגה ופעולה, פלקנפלאץ ברן שווייץ
1977 טריטוריה-מרחב מחיה הגלריה החדשה אאכן
1977 Baack’scher Kunstraum קלן גרמניה
1978 הגדרות עמומות (אוצרת: שרה קנט) ICA לונדון אנגליה
1994 גלריה בירדסמור לונדון אנגליה
2001 עדויות נסיבתיות: תמונות חדשות גלריה בירדסמור לונדון אנגליה
2001 עדויות נסיבתיות: תמונות חדשות חלל אמנות NP 40 אמסטרדם הולנד
2002 מרפאת טוויסטוק לונדון אנגליה
2004 זיהוי פלילי: צבע וחמר גלריה בירדסמור לונדון אנגליה

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1968 עשר פלוס: בעד ונגד גלריה 220 תל-אביב
1969 עשר פלוס: בעגול גלריה גורדון תל-אביב
1970 עשר פלוס: העולה על הכוכב לכת ע”ש ”נוגה” גלריה גורדון תל-אביב
1971 מושג+אינפורמציה מוזיאון ישראל ירושלים יונה פישר
1978 אמן חברה אמן: אמנות על חברה בישראל, 1978 1948 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב שרה בריטברג
1980 גבולות מוזיאון ישראל ירושלים סטפני רחום
1983 תל חי 83 – מפגש אמנות בת זמננו גלריה תל-חי תל-חי אמנון ברזל
1984 80 שנות פיסול בישראל מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1985 ציוני-דרך באמנות ישראל מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1986 דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב שרה בריטברג-סמל
1989 לחיות את החלום מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב בתיה דונר
1991 הנעדר הנוכח: הכיסא הריק באמנות הישראלית הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייבר תל-אביב מרדכי עומר
1992 מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית מוזיאון ישראל ירושלים שרית שפירא
1994 90-70-90 התפתחויות בצילום הישראלי ב-20 השנים האחרונות מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב רונה סלע
1998 מגמות באמנות ישראלית בשנות ה-70: העיניים של המדינה מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב אלן גינתון
1998 לאור המנורה: גלגולו של סמל מוזיאון ישראל ירושלים ליהיא חבס ודפנה לפידות
2001 אהבה ממבט ראשון: אמנות ישראלית מאוסף ורה, סילביה וארטורו שוורץ מוזיאון ישראל ירושלים אמיתי מנדלסון
2003 וידיאו Zero 1: הפרעות בתקשורת מוזיאון חיפה לאמנות חיפה אילנה טננבאום
2003 כן תעשה לך: תחיית היהדות באמנות ישראלית זמן לאמנות תל-אביב גדעון עפרת
2006 וידיאו Zero 3: כתוב בגוף – פעולה בשידור חי מוזיאון חיפה לאמנות חיפה אילנה טננבאום
2011 אוונגרד ישראלי בחיתוליו – אמנים ישראלים צעירים בשנות ה-70 מוזיאון אשדוד לאמנות אשדוד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*