יוחנן סימון (1905 – 1976)

יוחנן סימון, יוחנן סימון, "קיבוץ פנטסטי", 1956, גואש על נייר, 48x34 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

יוחנן סימון נולד בעיר ברלין שבגרמניה בשכונה בורגנית ושקטה. אביו, שהיה סוחר פחם, עסק גם בהיסטוריה וארכיאולוגיה כתחביב. סימון החל לצייר בגיל 5, וכבר כילד נלקח אל הצייר מקס ליברמן שהתרשם מציוריו. הוא למד בבית ספר גרמני חילוני, ולאחר שסיים את הגימנסיה הקלאסית, נפגש ביחד עם הוריו פעם נוספת עם הצייר מקס ליברמן, שאמר לאביו של סימון "צר לי עליך! אך בנך עתיד להיות צייר". לאחר לחץ כבד של הוריו, נרשם סימון כנגד רצונו ללימודי רפואה באוניברסיטת ברלין, אך בתום שנת לימודים אחת החליט להפסיק את לימודי הרפואה, ולעבור ללימודי אמנות.

סימון החל בלימודי פיסול אצל פרופסור קורט קלוגה, ולאחר מכן נרשם ללימודי אמנות במסגרת האקדמיה לאמנות בפרנקפורט, שם למד ציור אצל מקס בקמן ורישום אצל פטר רסמוסן. הוא סייר בצרפת, איטליה וספרד, ולבסוף עבר בשנת 1928 לגור בפריז ובהמשך במרסיי ולבסוף השתקע בשנת 1929 בעיר טולון.

במהלך התקופה בה גר סימון בטולון, הוא נפגש עם הצייר אנדרה דרן, ממובילי תנועת הפוביזם, שהשפיע רבות על המשך דרכו האמנותית. במהלך תקופה זו עבד למחייתו בבניית כבישים.

יוחנן סימון, "קיבוץ פנטסטי", 1960, גואש על קרטון, 22x19 ס"מ
יוחנן סימון, "קיבוץ פנטסטי", 1960, גואש על קרטון, 22×19 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1931 חזר סימון לגור בפריז בכדי ללמוד בבית הספר לאמנות יפה (אקול דה בוזאר), ובמקביל עבד למחייתו כעורך הגרפי והאמנותי של שבועון "וו". בשנת 1934 עבר לניו יורק למשך שנה אחת בכדי לסייע בהקמת סניף "ווג" בעיר.

במהלך התקופה בה גר בניו יורק, עבד סימון גם כסייע לאמן דייגו ריברה שצייר באותה תקופה ציור קיר ענק ברוקפלר סנטר. סימון חזר בהמשך לפריז, אך עזב את השבועון מאחר וזה נמכר למפלגה הפאשיסטית.

בשנת 1936 עלה סימון לארץ ישראל במטרה לעבוד עם עיתון "הארץ", ולהקים שבועון מצוייר ומצולם, אך לפני שסימון הגיע, נמכר העיתון לזלמן שוקן, וסימון החליט לחפש מחדש את דרכו. הוא החליט להצטרף לקיבוץ גן שמואל, שם התגורר במשך 17 שנים.

במהלך תקופת מגוריו בקיבוץ, עבד סימון בעבודות חקלאות מגוונות, ובהמשך קיבל אישור ליום ציור אחד בשבוע. התנועה ייעדה אותו לעבוד כמורה לציור בסמינרים של התנועה, ובהמשך אף התמנה כעורך הגרפי של עיתון על המשמר, כעורך גרפי בהוצאת "ספריית פועלים", ואף עיצב תפאורות לאופרה, אך גם בתקופות אלו הקפיד לחזור לקיבוץ בתקופות האסיף והקציר בכדי לעזור בעבודות המשק.

יוחנן סימון, "קיבוץ פנטסטי", 1956, גואש על נייר, 48x34 ס"מ
יוחנן סימון, "קיבוץ פנטסטי", 1956, גואש על נייר, 48×34 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בתקופת טרום קום המדינה, היה סימון פעיל במסגרת ההגנה, ובמלחמת העצמאות שירת כראש היחידה הגראפית במחלקת ההסוואה של הפלמ"ח, ולאחר מכן כחבר בצוות הציירים שעסקו ביצירת ציורי קיר במחנות הצבא.

בשנת 1951 הוזמן לפאריז ולונדון לצורך תערוכה שהציג, וכשחזר מן הביקור החליט להקדיש את כל זמנו לציור, מה שגרר ויכוחים עם אנשי הקיבוץ. השילוב של משבר בחייו האישיים בתקופה זו הביא לכך שבשנת 1953 החליט סימון להפרד מאשתו, ולעבור לבדו לתל אביב, שם פתח סטודיו לציור. בשנת 1962 עבור מתל אביב להרצליה פיתוח. לסימון היה גם סטודיו בכפר האמנים עין הוד.בשנת 1948 היה סימון בין מקימי קבוצת האמנים "אופקים חדשים", והוא הציג בתערוכותיה עד לשנת 1954.

בשנת 1952 הקים סימון את המכון לאמנות בסמינר אורנים ביחד עם מספר אמנים נוספים.

בשנת 1954 פרש ביחד עם אהרון כהנא ומרסל ינקו מתנועת אופקים חדשים. בשנה זו יצא למסע בברזיל, שהנופים שראה במהלכו השפיעו רבות על סגנון ציורו.

יוחנן סימון, סנגווין על נייר, 22x30 ס"מ
יוחנן סימון, סנגווין על נייר, 22×30 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

אודות יצירתו של סימון

בתחילת דרכו האמנותית של יוחנן סימון, בתקופה בה חי בפריז, הייתה עבודתו מבוססת על ציור קלאסי-רישומי תוך השפעה של הסגנון הפוסט-אימפרסיוניסטי ששלט בפריז באותם ימים.

התקופה בה התעצב סגנון הציור הייחודי של סימון היא התקופה בה חי בקיבוץ גן שמואל. בתחילת תקופה זו (שנות הארבעים) התמקדו נושאי הציור שלו בסגנון "הריאליזם החברתי" שעסק באידאליזציה של מסכת החיים הקיבוצית ובחיי העמל של הפועל הפשוט. הוא הרבה ליצור קישוטי קיר וציורי קיר מונומנטליים שכללו מוטיבים מחגי הקיבוץ, והציורים שלו כוללים רכיבים מתרבות העבודה הקיבוצית, מחיי השיתוף בו וממוסר העבודה הגבוה. הראיה הסוציאליסטית של האדם העמל ושל החברה השוויונית על דמויותיה, נופה וחגיה הופכים לנושא מרכזי בציוריו. בתקופה זו בולטת ההשפעה של המאבקים הפוליטיים והסוציאליים של מעמד הפועלים בארץ על תנאי חייהם ועבודתם.

מן הצד השני, מופיעים בציוריו של סימון גם נושאים משפחתיים, תוך בחינה של החיבור בין התא המשפחתי המצומצם לבין התאים המשפחתיים שסביבו, ובין החברה הקיבוצית השיתופית שעוטפת אותם. ציורי קיבוץ אלה מלאים באידיליה הרמונית, המודגשת על ידי השילוב בין צבעי הירוק של הצמחיה, החום של האדמה והכחול של חולצות הפועלים.

החבירה של סימון אל קבוצת אופקים חדשים והעזיבה של הקיבוץ הכניסה רכיבים מופשטים יותר אל ציוריו, מגמה שהתגברה באמצע שנות החמישים לאחר הביקור שלו בברזיל, עד שבתחילת שנות השישים כבר עטפה כמעט לגמרי את נושאי ציוריו. נופי הקיבוץ הפכו לנופים מופשטים יותר ויותר, בהם משוטטות דמויות אנושיות מעטות ונטולות פרטים. הקומפוזיציה בציורים אלו חופשית יותר, ופלטת הצבעים קיצונית ואקזוטית. בשנות השישים והשבעים הפכו ציוריו לנוף פנטסטי דמיוני לגמרי עד שאיבד כמעט כל קשר אל הנוף הקיבוצי הראשוני.

לאחר עזיבתו של סימון את קבוצת אופקים חדשים, הוא לא היה מוכן יותר לשייך את עצמו לזרם אמנותי מסויים או לקבוצה מסויימת בארץ.

יוחנן סימון, עיפרון על נייר, 40x30 ס"מ
יוחנן סימון, עיפרון על נייר, 40×30 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

פרסים מרכזיים

יונחן סימון הינו חתן פרס דיזנגוף היוקרתי שלוש פעמים (1945-6, 1953 ו-1961).

פרסים נוספים:

  • פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב, 1945-46
  • פרס הקונגרס לתרבות יהודית, ניו-יורק, 1951
  • פרס זכרון יעקב, 1952
  • פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב, 1953
  • פרס הוועדה האולמפית הישראלית, 1956
  • פרס גובליה, רמת גן, 1958
  • פרס ההסתדרות, 1960
  • פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב, 1961

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר
1935 גלריה ז'אן קסטל פריז
1943 תערוכה משותפת עם לודביג שוורין ואסיה וולף מוזיאון תל אביב לאמנות תל-אביב
1947 מוזיאון תל אביב תל-אביב
1951 גלריה בן אורי לונדון
1953 מוזיאון תל אביב תל-אביב
1954 גלריה אוחנה לונדון
1954 מוזיאון לאמנות מודרנית סאו פאולו
1956 מקרא סטודיו תל-אביב
1958 מוזיאון תל אביב תל-אביב
1958 גלריה אוחנה לונדון
1959 גלריה פלאטס האג
1959 לגריה בוארסרי קלן
1961 ארט סנטר לימה
1962 גלריה פורמה סן סלבדור
1963 מוזיאון לאמנות מודרנית מיאמי
1964 גלריה ולכטורם ציריך
1965 האוס אם ליצינפלץ ברלין
1966 מוזיאון עירוני הרצליה
1967 גלריה קרטר לוס אנג'לס
1972 מינכן פרנקפורט
1976 ביתן האמנים תל-אביב
2001 דיוקן כפול מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב טלי תמיר

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר
1943 אמנים ארצישראלים מוזיאון תל אביב תל אביב
1943 אמנים ארצישראלים בית הנכות בצלאל ירושלים
1945 תערוכי אמני ארצישראל בית האמנים תל-אביב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*