יגאל תומרקין (1933)

יגאל תומרקין הוא מהבכירים בין ציירי ופסלי ישראל, חתן פרס ישראל לאמנות.

יגאל תומרקין, יגאל תומרקין, "מחווה לארכימדס", 1977, טכניקה מעורבת על נייר, 60x24 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ. תערוכה: "ניסויים באנרגיה סולארית", גלריה ריבנפלד, יפו העתיקה, 1977. איזכור: "מחווה למדבר, לשלום ולניו-יורק", טליה רפפורט, "עיתון דבר", עמ' 11, 17 ביולי 1977

ביוגרפיה

יגאל תומרקין נולד בעיר דרזדן בגרמניה בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג. אמו הייתה יהודיה ואביו היה גרמני נוצרי שנודע כשחקן ובמאי תיאטרון.

יגאל תומרקין, 1960, טכניקה מעורבת על לוח עץ, 30x40 ס"מ
יגאל תומרקין, 1960, טכניקה מעורבת על לוח עץ, 30×40 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
יגאל תומרקין, "מתווה לפסל", 1965, קרטון ביצוע על עץ, 13x11 ס"מ
יגאל תומרקין, “מתווה לפסל”, 1965, קרטון ביצוע על עץ, 13×11 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1935 עלה תומרקין לארץ ישראל ביחד עם אמו, שהתחתנה עם הרצל תומרקין שאימץ אותו כבן. בתחילה הם גרו בתל-אביב, ולאחר מכן עברו לבת-ים. כנער עסק תומרקין בהשטת סירות מפרש במסגרת הפועל בת-ים. בבת ים למד במסגרת בית הספר המקצועי “מקס פיין”, שם למד מסגרות ואחר כך טלקומוניקציה וחשמל.

תומרקין שירת בחיל הים כמדריך חבלה בשייטת, ובזמן השירות הצבאי ולאחריו יצר פסלוני חיות, שנמכרו בחנויות שונות.‏ בשנת 1954, לאחר שהשתחרר, למד במשך שנה עם הפסל רודי להמן בעין הוד. בשנת 1955 החליט לנסוע לאירופה, שם נפגש לראשונה את אביו הביולוגי בברלין. בזמן שהותו בגרמניה המזרחית נפגש עם המחזאי ברטולט ברכט, החליט להישאר ולעבוד כתפאורן-מתמחה בתיאטרון שלו “ברלינר אנסמבל” בברלין המזרחית, תקופה שהשפיעה עליו רבות בהמשך.

לאחר מותו של ברכט, בשנת 1956, והחל לעבוד בבניית תפאורות בתיאטרון “זירה”, שם גם פיסל את הפסל הראשון שלו בגרוטאות ברזל. בהמשך עיצב תפואורת גם בתיאטרון ה”אהל”, תיאטרון ה”קאמרי” ותיאטרון “הבימה”, ואף שימש כתפאורן בסרטים, כגון הסרט “חור בלבנה” של אורי זוהר.

בין השנים 1957 ל-1960 נסע לאירופה ופיסל בברזל בגרמניה, בהולנד ובפריז. בתחילה התקשה למצוא את דרכו, ועל תקופה זו סיפר תומרקין “אשתי הייתה בהריון, ולא אחת נאלצנו ‘לסחוב’ אוכל. קפאנו בקור אך לא חיכינו לטובות”, אך לקראת סוף שנות ה-50 השתפר המצב, והוא חתם על חוזה עם גלריה גדולה בפריז, שמכרה מעל 250 עבודות שלו למיטב הגלריות בעולם, כולל טייט גאלרי בלונדון והמוזיאון לאמנות חדישה בניו-יורק. סוחר האמנות סם דובינר “קנה” מהגלריה בפריז חצי מהחוזה של תומרקין, והחל למכור את עבודותיו גם בארץ.

בשנת 1960 חזר תומרקין לארץ כדי לעשות תערוכה ב”בצלאל”, אולם נשאר בארץ מספר שנים.

בשנת 1962 נסע ליפן וארצות הברית בכדי ללמוד טכניקות של ציור יפני. בין השנים 1974 ל-1977 גר תומרקין בניו-יורק, ובשנת 1975 יצר את אנדרטת השואה והתקומה המפורסמת בכיכר רבין.

אודות עבודותיו

יגאל תומרקין, "ביום כיפור - מחווה ליונה פישר", 1977, טכניקה מעורבת על נייר, 57×76 ס"מ
יגאל תומרקין, “ביום כיפור – מחווה ליונה פישר”, 1977, טכניקה מעורבת על נייר, 57×76 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף יונה פישר
יגאל תומרקין, "מעגל אבנים ועץ זית", 1980, פנדה, אקוורל וטכניקה מעורבת על נייר, 57x76 ס"מ
יגאל תומרקין, “מעגל אבנים ועץ זית”, 1980, פנדה, אקוורל וטכניקה מעורבת על נייר, 57×76 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1956, כאשר חזר יגאל תומרקין לארץ, הוא החל בהשראת דנציגר לפסל מגרוטאות ברזל. במהלך שנות השישים בנה מספר מונומנטים פיסוליים, פסלי חוץ ופסלי נוף בערים שונות, כגון אנדרטת השואה בנצרת (1967), המצפור בערד (1968), עידן המדע בדימונה (1968) ואנדרטה להנצחת הימאים בחיפה (1969).

בעת שהותו בפריז בסוף שנות ה-50 נחשף תומרקין אל האמנות של תנועת ה”דאדא”, והחל לגבש את התפיסה האובייקטית והאסמבלאז’ית של יצירתו. באמנות זו, במקום ליצור יש מאין, יוצר האמן יש מיש. הוא החל להשתמש במה שהוא כינה שיירי תרבות או זבל פואטי: קרטון גלי, חלקי מכונות, שרשראות, שקים, גלגלי מכונות, ארגזים, תיל, פריטי לבוש, מסמרים וחלקי מתכת אחרים. את החלקים הללו הוא “הפקיע” משימושם המקורי, ושתל אותם כגוף חדש על לוחות או בדים גדולים בצבע אחיד כהה או מתכתי, תוך יצירת דרמה של ניגודים. מאוחר יותר הטביע את החומרים בפוליאסטר בכדי ליצור את מה שהוא כינה “אבסורד – ארכיאולוגיה בזמן הווה”. בצורה זו הוא יצר שילובים של תמונה ופסל (“אובייקטים” על-פי תומרקין), שאינם מוצבים בחלל אלא תלויים על הקיר. תומרקין כינה פסלים אלו “הרפתקה צורנית”.

יגאל תומרקין, "ללא כותרת", 1962, קולאז' ושמן על בד, 60x60 ס"מ
יגאל תומרקין, “ללא כותרת”, 1962, קולאז’ ושמן על בד, 60×60 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
יגאל תומרקין, "אמא אני מת להיות גיבור", 1980, קולאז' על נייר, 25x18 ס"מ
יגאל תומרקין, “אמא אני מת להיות גיבור”, 1980, קולאז’ על נייר, 25×18 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
ספרות: תחריטים, טקסטים ורישומים, מסדה, רמת גן, 1980

בשנת 1965 קיבל תומרקין כלי נשק פגומים מצה”ל במשקל של כטון, כולל תותחים, מרגמות, מקלעים, ורובים, מהם יצר ארבעים פסלי אסמבלאז’ בתקופה של כחמישה חודשים בסטודיו שלו. בשנת 1965 החל לשלב דגמים של חלקי גוף אדם בפסליו, ועבר מיציקות פוליאסטר לברונזה. בשנת 1968 החל להשתמש בחלקים מבובות תצוגה של חלונות ראווה שעל ראשיהן עיצב מעין כובעים מקושטים גדולים ברוח סוריאליסטית..

בשנת 1970 החל לפסל בנירוסטה פסלים בעלי בסיס גאומטרי של צורות החוזרות על עצמן בהרכבים שונים, היוצרים ניגוד בין הצורות השונות.

במהלך שנות השבעים יצר רישומים רבים של גופים גאומטריים שנעשו כביכול ברישול, שרבים מהם מהווים התייחסות אל פסלים עתידיים. ברישומים אלו הוא שילב גם קטעי קולאז’ וצבע.

יגאל תומרקין, "פטיש", 1978, טכניקה מעורבת על נייר, 53x62 ס"מ
יגאל תומרקין, “פטיש”, 1978, טכניקה מעורבת על נייר, 53×62 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

פרסים מרכזיים

יגאל תומרקין הינו חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 2004.

פירוט הפרסים:

  • פרס ראשון לאנדרטת חולייקאת, 1963
  • פרס סנדברג לאמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1968
  • פרס ראשון לאנדרטה ליורדי ים, חיפה, 1968
  • פרס ראשון לאנדרטת השואה והתקומה, תל-אביב, 1971
  • אות הצטיינות מטעם נשיא איטליה, 1984
  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1986
  • פרס רודן במוזיאון הפתוח, האקונה, יפן, 1992
  • צלב המצוינות מטעם נשיא גרמניה, 1997
  • פרס זוסמן, וינה, 1998
  • פרס ישראל לאמנות, 2004

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1953 גלריה סנטה לנדוור אמסטרדם, הולנד
1958 גלריה סיסלי בריסל, בלגיה
1958 גלריה הט-פנסטר אוטרדם, הולנד
1959 גלריה ייזדה הנובר, גרמניה
1959 גלריה סן ג’רמן פריס, צרפת
1960 בליפלד, גרמניה
1960 מיניסטר, גרמניה
1960 גלריה סבג’ לונדון, אנגליה
1960 סבנסקה פרנסקה סטוקהולם, שוודיה
1961 גלריה סן ג’רמן פריס, צרפת
1961 האובייקטים בית הנכות בצלאל ירושלים
1962 גלריה ישראל תל-אביב
1962 גלריה בוניה לוזן, שוויץ
1962 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1962 המוזיאון לאמנות חדשה חיפה
1963 גלריה אוסגוד ניו-יורק, ארצות הברית
1964 גלריה סאן-ז’רמין פריז, צרפת
1965 ליטוגרפיות והדפסי אבן גלריה מסדה תל-אביב
1966 עבודות מהשנים 1960-1966 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1965 רישומים לספר משותף עם נתן זך גלריה מסדה תל-אביב
1965 20 תמונות ו-5 פסלים גלריה לור פרנקפורט, גרמניה
1967 גנגסטרים גלריה גורדון תל-אביב
1967 פסלים, אסמבלאז’ים, תכניות למונומנטים מוזיאון ישראל ירושלים
1968 יגאל תומרקין – תצלומים מוזיאון ישראל ירושלים
1968 גלריה מסדה תל-אביב
1968 גלריה מבט תל-אביב
1968 אובייקטים ותכשיטים גלריה אמנות התכשיט תל-אביב
1969 גלריה גולדמן תל-אביב
1969 גלריה בוניה ז’נבה, שוויץ
1969 גלריה מבט תל-אביב
1970 רישומים לפסלים גלריה גורדון תל-אביב
1970 גלריה ביירון ניו-יורק, ארצות הברית
1971 בית אבא חושי חיפה
1971 ליטוגרפיות ופסלים גלריה ברגמן תל-אביב
1971 פלב”ם 5+1 גלריה ברגמן וגלריה פזית תל אביב
1972 גלריה יודפת תל-אביב
1974 רשמי מלחמה – 1961-1973 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1974 המשכן החדש לאמנות חולון
1974 רשמי מלחמה המוזיאון היהודי ניו יורק, ארצות הברית
1974 תחריטים גלריה מבט תל-אביב
1977 מחווה לארצות הברית גלריה מבט תל-אביב
1977 ניסויים באנרגיה סולארית גלריה ריבנפלד יפו העתיקה
1977 שגרירות ארצות הברית תל-אביב
1977 תערוכת תכשיטים גלריה יגלום את ספילו יפו העתיקה
1977 שטיחי קיר גלריה מבט תל אביב
1978 גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1978 אדמה: חמש וריאציות מוזיאון ישראל ירושלים יגאל צלמונה
1979 השיר על האדמה גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1980 תחריטים חדשים גלריה שרה לוי תל-אביב
1980 צליבת ערוגות וחתכי זהב גלריה ג’ולי מ. תל-אביב
1980 מסעות אל תרבות, עבודות על נייר, 1980-1956 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב שרה ברייטברג סמל
1980 תמונות ופסלים גלריה גולדמן תל-אביב
1980 בעקבות מתיאס גרינוולד גלריה שרה גילת ירושלים
1982 הגדרת עץ הזית מוזיאון ישראל ירושלים
1984 לך לך למדבר גלריה הקיבוץ תל-אביב
1984 ארץ ללא מים גלריה גבעון תל אביב
1988 וינסנט מוזיאון חיפה לאמנות חדשה חיפה
1988 וינסנט יוצא לעבוד גלריה גבעון תל-אביב
1989 מהפכות המכון הצרפתי תל-אביב
1989 שלושה מיתוסים ישראלים פסטיבל ישראל ירושלים
1990 ואלטר בנימין תיאטרון הבימה תל-אביב
1991 זן מוזיאון הרצליה לאמנות הרצליה
1992 תומרקין, פסלים, 1992-1975 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1999 מוזיאון ישראל ירושלים
2002 גלריה אלון שגב תל-אביב
2009 נער הייתי וגם זקנתי – רטרוספקטיבה גלריה אופאל תל-אביב

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1964 נציג ישראל לביאנלה ה-32 של ונציה ונציה, איטליה
1965 התערוכה המתמדת הראשונה – 8 אמנים מוזיאון ישראל ירושלים
1967 נציג ישראל לביאנלה של סאן פאולו סאן פאולו, ברזיל

1 תגובה על יגאל תומרקין (1933)

  1. מידע על תומרקין יגאל.
    איך ניתן ליצור קשר איתו?

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*