צבי מאירוביץ, "בית לבן על שפת הכנרת", שמן על בד, 50x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

צבי מאירוביץ' נולד בעיר קרוסנו שגליציה המערבית למשפחת חקלאים. הוא קיבל חינוך מסורתי בישיבה של קרוסנו ובמקביל למד בגימנסיה שם סיים כיתה חמישית. כבר בנערותו התגלה בו כישרון ציור, ובשנת 1926 צייר את התפאורות להצגה "הדיבוק" שהועלתה בקרוסנו.

אביו של מאירוביץ' רצה שבנו יהיה רב, ולכן בשנת 1929 נסע מאירוביץ' לברלין ללמוד במכון הגבוה למדעי יהדות של פרופ' גוטמן, שם למד שנתיים וחצי. תוך כדי לימודיו החל גם בלימודי ציור באקדמיה לאמנות שם למד במשך שנתיים. הלימוד התיאורטי לא הספיק לו, והוא התקבל לאולפן של האמן קארל הופר (Karl Hofer), מראשי האקספרסיוניסטים הגרמניים, שם עבד שמונה חודשים. הלימוד אצל הופר השפיע רבות על סגנונו של מאירוביץ'. בתקופת שהייתו בברלין הוא התפרנס מציור פרוספקטים בשביל חברות סרטים, ובמקביל היה פעיל באירגונים ציוניים. הוא התחבר לקבוצת משוררים אידאיים, וצייר את השערים לספריהם.

בשנת 1934 עלה מאירוביץ' לארץ והתיישב בעיר חיפה, בה גר עד יום מותו. בתחילה שימש במורה בגימנסיה של גרינשפן במשך כ-3 שנים. בתקופה זו התיידד עם אמנים שונים כגון מנחם שמי ושבת.

בשנת 1948 נמנה מאירוביץ' על קבוצת האמנים שייסדה את "אופקים חדשים", אחת מקבוצות האמנים החשובות בתולדות האמנות בישראל. קבוצה זו הכניסה את הציור המופשט אל מרכז העשייה של האמנות הישראלית, שעד אז הייתה פיגורטיבית בעיקרה. בקבוצה היו חברים כמה מן האמנים הישראליים המעניינים ביותר, כגון זריצקי, סטמצקי, שטרייכמן ועוד רבים וטובים. בנוסף, היה מאירוביץ' מיוזמי קבוצת אמני חיפה, עוד קבוצת אמנים חשובה בתולדות האמנות בארץ.

בשנים 1949-1950 נסע מאירוביץ' לפריז, והושפע רבות מסצנת האומנות הפורחת בעיר.

באפריל 1971 קיבל מאירוביץ' התקף שיתוק בחצי גופו הימני, שאילץ אותו להמשיך לצייר ביד שמאל בלבד, ולעתים אף נעזר בקרונית-גלגלים אישית שבעזרתה נע וצייר בשכיבה. מגבלות התנועה לא עצרו אותו, והוא המשיך ליצור ללא הפסקה.

אודות ציוריו של צבי מאירוביץ'

הציורים של מאירוביץ' מהווים מזיגה של הגות אינטלקטואלית ושל חוויה נפשית עמוקה. ציוריו מעבירים כוח רב של ערכים צורניים של פירוק הצורה וחיבורה מחדש, וערכי צבע של דירוג גוונים ותתי גוונים. למרות שבציוריו ניתן לראות משיכות מכחול נסערות, אך בפועל הן תמיד נעשים בצורה מכוונת ומדוייקת, ללא מקריות.

בשנות ה-30 התמקד מאירוביץ' בציורי נוף אקספרסיביים ורחבים שצויירו בארץ. פלטת הצבעים בה עשה שימוש התמקדה בעיקר בגוונים של ירוק אפור וכחול.

בציוריו של מאירוביץ' משנות ה-40 המשיך להופיע נושא הנוף, אך הנופים הפכו לסגורים יותר. בתקופה זו החלה להופיע השפעת האמנות הצרפתית של אותה תקופה, והגאומטריה הנוקשה שלהם, נטולת הפרספקטיבה, המקפיאה את הדמויות והאובייקטים שבציור ללא נפח וללא עומק, כאילו נמעכו אל תוך הבד. תחת השפעה זו החל לצייר יותר בסטודיו שלו, ובציוריו מופיעים אגרטלי פרחים, נשים, נערות ודוממים (בעיקר פירות). את הציורים צייר בצורה מופשטת, תוך רגישות גדולה לשימוש בצבע. בסטודיו החל לגלות גם את גווני האדום והחום החמימים.

בשנת 1966 צייר מאירוביץ' את הסדרה הראשונה של הציורים להם יקרא מאוחר יותר "הפאנדות", בהם עשה שימוש בצבעי פסטל-שמן (שעל שם בית החרושת בו יוצרו נקראו הפאנדות), צבעי שמן, עיפרון וגראפיט על גבי נייר. בציורים אלו שלטו קווים קדחתניים שמילאו את שטח הציור עד תום. יצירות קטנות אלה הפכו לימים ליצירות המזוהות ביותר עם מאירוביץ'. בציורי הפאנדה שלו הפך מאירוביץ', לדבריו, "ציור של טבע לטבע של ציור".

בהמשך הדרך הוא הרבה לצייר קומפוזיציות מופשטות ללא נושא מוגדר, תוך שימוש בצבעים כמרכז הציור.

על ציוריו אמר מאירוביץ: "ככל שיש לי מצב רוח רע יותר, תמונותי יוצאות יותר בהירות".

פרסים מרכזיים

צבי מאירוביץ' זכה שלוש פעמים בפרס דיזינגוף היוקרתי (1942, 1950, 1961).

פרסים נוספים:

• 1957 פרס הרמן שטרוק, אגודת האמנים של חיפה והצפון, עירית חיפה
• 1969 פרס שיף
• 1972 פרס מילוא

מקורות מידע

• גזית, כרך י"ט, חוברת ז"ח, עמודים 18-19

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

תערוכות קבוצתיות בחו"ל