אליהו סיגרד-סיגד (1901 – 1975)

אליהו סיגרד (ששינה בהמשך את שם משפחתו לסיגד) היה צייר ישראלי יליד ליטא שהתמקד בציור פיגורטיבי על גבול המופשט.

ביוגרפיה

אליהו סיגרד נולד בעיר פוניבז’ בליטא. את לימודי האמנות שלו החל בשנת 1919 במסגרת האקדמיה לאמנות בריגה, שם סיים לימודי אדריכלות ורישום בשנת 1922.

בשנת 1925, בראשית העליה הרביעית, החליט לעלות לארץ ישראל כחלוץ. לאחר עלייתו התפרנס סיגרד כבנאי וצבעי, וצבע את בנין גימנסיה הרצליה ואת ביתו של אוסישקין. במקביל עסק בצביעת תפאורות להצגות תיאטרון. לאחר מכן התפרנס כאדריכל, אך עד מהרה התוודע אל הסופרים, הציירים ואנשי הבמה של תל-אביב הקטנה, והחל מצייר.

בין השנים 1929 ל-1932 נסע סיגרד ללמוד באקדמיות “קולארוסי” ו-“גראנד שומייר” בפריז. במהלך תקופה זו התקשה סיגרד להתקיים, והגיע למצב בו רעב ממש ללחם.

בשנת 1935, כאשר הוקמה אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, נבחר סיגרד לוועד הראשון של האגודה, ובהמשך כיהן בוועד כ-20 שנים נוספות.

במסגרת פרויקט הנצחת אמנים בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב סירקין 35.

אליהו סיגרד, "בבית הכנסת", שמן על עץ, 35x45 ס"מ
אליהו סיגרד, “בבית הכנסת”, שמן על עץ, 35×45 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
אליהו סיגד, 1952, שמן וגואש על נייר מוצמד לעץ, 28x40 ס"מ
אליהו סיגד, 1952, שמן וגואש על נייר מוצמד לעץ, 28×40 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

אודות עבודותיו של אליהו סיגרד

עבודותיו של סיגרד משקפות את הווי ונוף הארץ, את האנשים והסיפורים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי. האנשים שסביבו הם הנושא העיקרי של עבודותיו, אך הם כמעט תמיד מוקפים בבתים ובחצרות של תל-אביב, ולעיתים בנופים ובשדות של הארץ. הציורים של סיגרד מעבירים תחושה של “הימים ההם”, תקופה תמימה וצנועה יותר.

האדם בציוריו איננו עומד בדרך כלל בפני עצמו, אלא הופך לחלק אורגני מן התמונה כולה, והציור פעמים רבות אינו נותן ביטוי כמעט להבעת הפנים של דמויותיו, אלא לתנועת גופן. הוא לא חשש משימוש בצבעים לוהטים אדומים, צהובים וירוקים, ולכן ציוריו צבעוניים, מלאי חיים וניגודיות חריפה.

אולי משום שסירב לפנות לכיוון האמנות המושגית, שהפכה לזרם המרכזי של האמנות הישראלית, הפך עם השנים סיגרד מאמן מוערך ומרכזי לאמן הנמצא בשולי הזירה האמנותית. עם זאת עבודותיו מתאפיינות בכובד ראש, רצינות ושיקול דעת, תוך שמירה על סגנונו הייחודי, מבלי להיסחף אחרי אופנות אומנותיות שונות.

על ציוריו אמר סיגרד: “אני מחפש את האדם, את האדם בנוף. לפעמים אני מצייר נוף בגלל האדם שבו”. עוד אמר סיגרד: “אני משתדל להגיע למיזוג שני הערכים, המופשט והריאליסטי”.

פרסים מרכזיים

אליהו סיגרד זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1945-1946.

סיכום הפרסים:

  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1945-1946
  • פרס עיריית רמת-גן, 1945
  • תערוכת נוף טבריה, פרס ראשון, 1956
  • תערוכת העשור למדינה, פרס רמת גן, פרס שני, 1959

תערוכות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר
1933 לרגל החזרה מפריז מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1943 52 ציורי נוף בית הבימה תל-אביב
1951 40 ציורי גואש מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1952 בית האמנים ירושלים
1955 בית האמנים תל-אביב
1955 עבודות בגואש בית האמנים ירושלים
1960 ציורים 1955-1960 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1962 ציורי שמן וגואש גלריה נתניה נתניה
1971 תערוכה רטרוספקטיבית גלריה כץ תל-אביב
1976 תערוכת זיכרון בית יד לבנים פתח תקווה
1976 עבודות מוקדמות גלריה אביאור תל-אביב
1981 גלריה נלי אמן תל-אביב
2013 ציורי ארץ ישראל גלריה האקדמית גורדון חיפה רבקה ויס-בלוק

תערוכות בחו”ל:

שנה שם מקום עיר מדינה
1955 הביאנלה השלישית לציור סאו-פאולו ברזיל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות:

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת התערוכה
1926 התערוכה החמישית של אגודת אמנים עברית מגדל דוד ירושלים
1971 האקספסיוניזם הארצישראלי בשנות ה-30 מוזיאון ישראל ירושלים יונה פישר
2013 בעקבות אסכולת פריז: האמנות הארצישראלית בשנות ה-30 וה-40 מוזיאון מאנה-כץ חיפה סבטלנה ריינגולד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*