אורי ליפשיץ, "אישה וציפור", שמן וטכניקה מעורבת על קרטון, 65x55 ס"מ

ביוגפריה

אורי ליפשיץ נולד וגדל בקיבוץ גבעת השלושה. בין השנים 1952 ל-1953 החל ליפשיץ ללמוד אמנות במסגרת המחזור הראשון של סמינר הקיבוצים באורנים, שם למד ציור אצל מרסל ינקו, פיסול בהדרכת דב פייגין ופסיפס בהדרכת פרלי פלציג, אך נהג לא להגיע לשיעורים.

בשנת 1954 התגייס ליפשיץ, ושירת בפלוגה א' של הצנחנים, בפיקודם של מאיר הר-ציון והמג"ד אריק שרון. במסגרת שירותו השתתף ליפשיץ בפעולות התגמול ואף צנח במיתלה במהלך מבצע סיני, שם נפצע והשתחרר מהצבא.

בשנת 1959 השתתף ליפשיץ בקורס ציור בן חודש אצל חיים קיווה בקיבוץ נען. בשנת 1961 נסע לפריז לתקופה של שלושה שבועות. בשנת 1963 החל ללמוד טכניקות תחריט מטוביה בארי, והתנסה בכך פעם ראשונה בסדנה של דניאל פרלטה בכפר סאלד. ב-1965 נסע שוב לפריז שם שהה כחצי שנה.

בשנת 1965 נמנה ליפשיץ על מייסדי קבוצת "עשר פלוס" ביחד עם רפי לביא, קבוצה שחבריה נחשבו לאמנים חדשניים ופורצי דרך. בשנת 1966, לאחר גירושיו, עזב את הקיבוץ, ועבר לגור בתל-אביב. בהמשך התחתן ועבר לגור ביפו.

בשנת 1971 נסע ליפשיץ לספרד ליצור שם למשך כשמונה חודשים, וב-1973 נסע שוב, והפעם לתקופה של עשרה חודשים.

אך אז קרה משהו, וליפשיץ ירד מתהילתו. לאחר שתי תערוכות יחיד, אחת במוזיאון ישראל ואחת במוזיאון תל אביב, לא הוצג ליפשיץ יותר במוזיאונים אלו בתערוכות יחיד. אולי בגלל ריבוי העבודות שלו, אולי בגלל הצהרות קיצוניות לגבי הומוסקסואלים ונכים אותן הצהיר, מכל מקום, ליפשיץ לא חזר אל מרכז העשייה מאז. עם זאת, עבודותיו נמצאות באוספי המוזיאונים החשובים, בתצוגת הקבע של אמנות ישראלית במוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים רבים.

אודות יצירתו של אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ היה אמן שהרבה לצייר וליצור באקספרסיביות רבה, תוך שימוש בכישרון הרישום המצויין שלו. לאורך שנות פעילותו צייר ציורים רבים, ובנוסף יצר אינספור תחריטים בהם הציג יכולת טכנית מדוייקת וטובה, ופסלי ברונזה רבים.

בתחילת דרכו צייר ליפשיץ בעיקר בסגנון מופשט ופרוע.

ליפשיץ הרבה לצייר את עצמו ואת גופו בדרכו הייחודית, תוך סערת ייצרים ולעיתים בוטות רבה. גם עבודות אקטואליות ופוליטיות עם אמירות נוקבות לא נעדרו מיצירתו. הוא הרבה לעשות שימוש בתצלומי עיתונות של המציאות הישראלית, מהם יצר סדרות אקטואליות כגון סדרה שעסקה במשפטו של יגאל עמיר, סדרת הנשיאים, השופטים, עוולות הכיבוש ועוד.

לקראת סוף חייו יצר ליפשיץ סידרה המתארת בהקצנה את מותו וקבורתו, שהתאפיינה בצבעים כהים וכבדים.

על עבודותיו אמר ליפשיץ:"אמנות אמיתית היא זו הנוצרת בהיסח הדעת".

פרסים מרכזיים

אורי ליפשיץ זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי בשנת 1985.

סיכום הפרסים:

• פרס הצעירים, חוג ידידות מוזיאון תל-אביב, 1965
• פרס קולב, מוזיאון תל אביב, 1965
• פרס קרן ארסמוס, 1966
• "פרס שאגאל" בסך 4500 דולר שהוענק לו על ידי מארק שאגאל (1966)
• פרס דיזינגוף, עיריית תל-אביב, 1985

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות