ביוגרפיה

אוזיאש הופשטטר נולד בבוכניה, אז בשטח האימפריה האוסטרו-הונגרית לאב שהיה סוחר קטן ולאמא שהייתה נצר לרבי מקרקוב. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פלש צבא רוסיה לאזור, ומשפחת הופשטטר השתמשה בכספי סבו, שהיה אדם אמיד, בכדי להימלט לעיר ווילנה, ומאוחר יותר לעיירת הדייגים סכוונינגן שבהולנד. המשפחה המשיכה לנדוד, ואוזיאש למד בין 1919 ל-1920 בגימנסיה הראלית היהודית של העיר פרנקפורט. בשנת 1921 חזרה המשפחה לגור בווילנה עד 1938.

בשנת 1938 נתפסה משפחת הופשטטר ונאסרה על ידי הגסטאפו. כלתו לעתיד של הופשטטר הצליחה לברוח לצ'כיה, אך הוריו גורשו לגטו לודז', ובשנת 1942 נשלחו לדכאו, שם נרצחו. הופשטטר עצמו הצליח לברוח ללוקסמבורג שם נפגש שוב עם כלתו לעתיד. בשל מצוקתם הכלכלית, עברו להתגורר ב-1939 במחנה הפליטים מארנף שהוקם ביוזמת הוועד המקומי לפליטים יהודיים בבלגיה. בשנת 1940 הוא התחתן עם אנה, אך לאחר כחודש נעצר כאזרח מדינת אויב וכמרגל גרמני, ונשלח למחנה כפייה.

בשנת 1941 הצליחו אחיו ואחותו של אוזיאש, שמצאו מקלט בשוויץ, להתערב דרך ועדה יהודית פרטית, והוא נשלח מן המחנה ללוות אסיר אחר. בשנת 1942 הוא הצליח לברוח, לחצות את צרפת ואת האלפים ולהגיע אל שווייץ. שם הוא נעצר על-ידי משמר הגבול השוויצרי, הובא לבית סוהר ומשם למחנה כפיה.

בשנת 1943 שלח ציורי דיוקנאות ורישומים ל"ועד השירות היוניטארי" האמריקאי בז'נבה, שבעקבותיהם הוחלט לשחררו ולאפשר לו ללמוד בבית הספר לאמנות בציריך. לאחר המלחמה, ב-1946, קיבל הופשטטר ויזה לווינה, שם נפגש שוב עם אשתו והשלים את לימודיו באקדמיה לאמנות שימושית בעיר. בשנת 1948 חזרו בני הזוג אל עיר הרפאים ורשה שבפולין, אך לאחר עשור בו סבלו ממצוקה ומאנטישמיות החליטו לעלות לישראל.

בשנת 1957 עלו בני הזוג הופשטטר לארץ והתיישבו בחולון בדירה קטנה שחציה מתחת לאדמה. אוזיאש עבד לפרנסתו כשומר-לילה במכון מחקר ליד תל-אביב, שם שמר לעיתים עד 15 שעות בלילה לאורך כל השבוע, ובמהלך היום צייר כאשר התקשה להרדם. באחד הימים פגש זוג ניצולי שואה שרכשו ממנו מספר יצירות והציעו לו לבוא לגור בדירה שהייתה בבעלותם ברמת גן, בתמורה לציורים.

בשנת 1970 התפטר מעבודתו ורכש בית קטן בנווה איתמר אשר בפאתי נתניה ושם עסק בציור. לאחר חמש שנים עברו בני הזוג לדירה צנועה ברמת גן בה חיו עד למותה של אנה. אחר כך עבר אוזיאש לבית אבות ברמת גן בו הוענק לו חדר מיוחד כדי שימשיך לעבוד. בני הזוג הופשטטר היו ללא ילדים וכל עזבונם הועבר למוזיאון הרצליה לאומנות.

אודות ציוריו של אוזיאש הופשטטר

תחילת דרכו האמנותית של הופשטטר הייתה במחנות הכפייה בהם שהה, שם החל ברישום פיגורטיבי של דיוקנאות של האסירים במחנות אלו. רק מאוחר יותר פיתח את הסגנון הייחודי שכל-כך ייחד אותו.

קשה להגדיר לאיזו אסכולה בדיוק משתייכים ציוריו של הופשטטר. אולי ניתן לומר כי הוא קרוב אל האקספרסיוניזם הגרמני, אך מקובל להתייחס אליהם כציורים המושפעים מטראומת השואה ומן העולם הפנימי הקשה שנוצר אצל הופשטטר בעקבותיה. כך או כך, אין ספק כי הופשטטר הינו אמן בעל כוח ומבע ייחודי. רוב עבודותיו נעשו בשמן, אקוורל ורישום, והופשטטר נהג לעבוד זמן רב על כל אחד מציוריו.

במהלך שנות ה-50, ה-60 היו ציוריו מורכבים משכבות דיו שגורדו ובתוכן צפות בצורה אמורפית דמויות מעוותות ומיוסרות בגווני שחור-חום חלודה, היוצרות תחושה קודרת וגרוטסקית. הדמויות מתחברות בינהן, ולעיתים מופיעים מספר פרצופים או חלקי גוף מנותקים ההמתחברים במקומות בלתי צפויים, היוצרים תחושה כי אין מדובר בבני אדם אלא בנפשות מתות או רוחות רפאים מתוך חלום בלהות. הופשטטר לא מחפש פנים יפות, אלא את הזעקה והסיוט המהולים בתקווה, שמסתתרים מאחורי הפנים, .

בתחילת שנות ה-70 חל מפנה מסויים ביצירתו של הופשטטר, והרקע בציוריו הפך לבהיר. הדמויות המיוסרות שלו המשיכו להופיע בציורים, אך עתה לא הגיחו עוד מתוך החשיכה. הדמויות, שבעבר הורכבו מחלקי גופות מראשים מחוברים, הפכו בתקופה זו למתונות וברורות יותר. שינוי זה מסמל אולי את השקט הנפשי אליו הצליח להגיע הופשטטר בתקופה זו.

על ציוריו אמר הופשטטר: "אני טראגי באופן יהודי. יש גם צחוק בציורים שלי. אינני פסימיסט. יש בתמונות שלי מאבק בין השחור והלבן, בין הטוב והרע. במאבר הזה יש יופי, וכל זמן שיש מאבק ויש יופי, יש מקום לאופטימיות."

על ציוריו של הופשטטר אמר בנימין תמוז: "הפגישה עם יצירות האמנות של הופשטטר מתרחשת באותו מקום בו היא נוצרת – במרתפים הרוחשים אימה, חושניות נואשת, כמיהה אל אור רחוק המפציע בתוך שחור מקיף כל."

פרסים מרכזיים

אוזיאש הופשטטר זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1976.

פירוט הפרסים:

• פרס עיריית חולון, 1963
• פרס שבוע הציור והפיסול, משרד החינוך, מגדל דוד, 1967
• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1976
• יקיר העיר רמת-גן, עיריית רמת גן, 1982
• פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים, 1991

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו"ל