מיכאל דרוקס (1940)

מיכאל דרוקס הוא אמן יליד הארץ שחי ופועל החל משנת 1972 בלונדון.

מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ מקור קודם: אוסף עמי בראון ספרות: מסעות בדרוקסלנד, גליה בר-אור, עמ' 155 מצולם

ביוגרפיה

דרוקס נולד בארץ, ובילדותו קיבל חינוך במוסדות חינוך דתיים. כבר כשהיה ילד הוכר כאמן, ואף הוזמן לצייר שני ציורי קיר בחדר האוכל של הפנימייה הדתית כפר בתיה בה למד. את שירותו הצבאי עשה כשוליה בבית הספר הטכני של חיל האוויר בתל-נוף, ובהמשך עסק בעיצוב אביזרים טכניים ובאיור של ספרי הדרכה. במהלך תקופה זו למד במסגרת חוג ציור אצל אברהם ישכיל וצבי מאירוביץ.

מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1971, טכניקה מעורבת על נייר, 29x46 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1971, טכניקה מעורבת על נייר, 29×46 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף נחמה ואשר רוזנבלום
מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1992, שמן על בד, 79x98 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1992, שמן על בד, 79×98 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

עם תום שירותו הצבאי עבר דרוקס להתגורר ביפו, והתקרב אל הפעילים הקומוניסטיים בעיר ואל חנוך לוין ונתן זך. במקביל למד במכון לאמנות בבת-ים, ובין השנים 1964 ל-1966 למד בבית הספר הגבוה לציור ע”ש מרגושינסקי בתל-אביב. למחייתו עסק בעיצוב תפאורות לתיאטרון, ובהוראה לילדים עם צרכים מיוחדים.

בשנת 1965 החל דרוקס לאייר את המדור “דף האחוריים של חנוך לוין” בדורבן, בטאון הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1968 עיצב דרוקס את הכרזה והתוכנייה להצגה “את ואני והמלחמה הבאה”, שכתב וביים חנוך לוין.

בשנת 1971, דווקא כאשר זכה להכרה כאחד מטובי האמנים הצעירים בישראל, יצא דרוקס עם משפחתו לשהות של חצי שנה בהולנד, ובשנת 1972 התיישב בצורה קבועה בלונדון. כיום חי דרוקס ופועל בלונדון, אך מרבה בצורה מודעת להציג ולבקר בארץ, ולכן עדיין נתפס על ידי רבים כצייר ישראלי.

אודות יצירתו

עבודתו של מיכאל דרוקס מעמידה למבחן את צורת המחשבה המודרנית, בוחנת את גבולותיה, ומנסה לחתור תחת הסדר והאירגון שלה. לאורך תקופת השיא שלו נסובה עבודתו בעיקר סביב עבודות מחאה, או “עבודות תגובה” כפי שהוא מכנה אותן.

מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55x38 ס"מ
מיכאל דרוקס, שמן על בד, 55×38 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף עמי בראון
ספרות: מסעות בדרוקסלנד, גליה בר-אור, עמ’ 155 מצולם

בתחילת דרכו האומנותית, בשנות ה-60, היו רוב עבודותיו עבודות ציור פיגורטיבי הסובב סביב הגוף האנושי. בתחילת שנות ה-60 הוא החל בעיקר ברישום. בסוף שנות ה-60 (בעיקר 1967 עד 1970) עבר דרוקס יותר ויותר לציור בשמן, והדמויות בציוריו הפכו למיניות ויצריות, שאיבריהן מודגשים ובולטים כמו איברי בעלי חיים. העירום איננו עירום קלאסי, אלא גרוטסקי במהותו, על סף הקריקטורה. ניתן לזהות בציורים אלו מעין שמחה של הדמויות, כאילו הן נהנות מהתפוררות המוסר והסדר סביבן, והכל בצבעים בוהקים ועליזים.

בשנת 1970 יצר דרוקס סדרת עבודות שהתבססו על קילוף שכבות נייר מלוח מודעות תל-אביבי. באמצעות חיתוך, הדבקה וחשיפה של שכבות תחתונות הפכו הניירות ל”סנדוויצ’ים”, ומכאן גם שמה של התערוכה שהעלה דרוקס בנושא בגלריה גורדון. בתערוכה הוצגו גם עבודות מחומרים אחרים, כגון פיסות בד שנאספו במפעלי טקסטיל, ערמות של ניירות פחם ופסולת אחרת שנארזה בשכבות. פעולת קילוף הנייר מלוח המודעות תועדה על ידי צוות טלוויזיה, ותיעוד זה הוביל לסדרת עבודות וידאו אותן יצר דרוקס בין השנים 1970 ל-1976. דרוקס היה בין הראשונים בארץ להשתמש בווידיאו ובטלוויזיה כאובייקטים וכמצעים, ולפיכך רוב עבודותיו באותה תקופה היו חדשניות.

מיכאל דרוקס, "ללא כותרת", 1966, שמן על בד, 54x34 ס"מ
מיכאל דרוקס, “ללא כותרת”, 1966, שמן על בד, 54×34 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף גבי ועמי בראון

אחד הנושאים בהם עסק דרוקס באמצע שנות ה-70, שהפכו במהלך הזמן למזוהים מאד איתו, הוא נושא המפות הטופוגרפיות, שדרכן מיפה לא פעם את חייו ואת גופו בסדרת הדפסים וצילומים מפורסמת, שהמפורסם שבהם הוא ההדפס “דרוקסלנד” משנת 1974. דרוקס הרבה להשתמש בגופו כחומר יצירה בכדי להעביר את המסרים שלו, כולל שימוש פרובוקטיבי בעירום. על כך אמר דרוקס: “בלי גוף לא הייתי. כשאני רוצה להגיד אני, אני מציג את הגוף…זה היה הכי מיידי, הכי זול, פשוט, קרוב”.

עבודותיו בשנות ה-70 נשאו לעיתים קרובות גוון פוליטי מובהק, ולעיתים גוון של מחאה כנגד הטכנולוגיה והמדיה הפולשת אל חייו וביתו של הפרט. עבודות אלה בוצעו בעיקר בוידאו ובצילום, ובהם נראה האמן לעיתים כלוא בתוך הטלוויזיה, ולעיתים מתריס כנגדה.

במהלך שנות ה-80 הפסיק דרוקס ליצור אמנות מושגית (צילום, קולאז’ ופיסול באובייקטי רדי-מייד), ועבר לעבודות ציור מופשט בצבעי שמן. בעבודותיו מתקופה זו השתמש דרוקס בעיקר בצבעים בלתי-טבעיים בצורה מכוונת, זאת בכדי לא לאפשר לצבע להפוך לאלמנט פיגורטיבי, טבעי או דקורטיבי. עבודות אלה לא נוצרו כמחאה או תגובה לסביבה, ולכן אין בהן כוונה נסתרת מעבר לצבע ולצורה המוצגים בהן. העבודות שומרות על קומפוזיציה מוקפדת, כאשר כל רכיב נמצא בדיוק במקומו, כך שנוצרת בתוכן תחושת סדר ושקט סוריאליסטיים.

פרסים מרכזיים

סיכום פרסים:

  • מילגת עבודה לאמן יוצר, קרן שרת, קרן התרבות אמריקה-ישראל, 1970
  • פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, 1973

תערוכות יחיד

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1966עבודות אסמבלאז’ וקולאז’בית הסטודנטאוניברסיטת תל-אביב
1967מועדון צוותאתל-אביב
1968עבודות אסמבלאז’ וציוריםגלריה דוגיתתל-אביב
1969גלריה גורדוןתל-אביב
1970סביבהמוזיאון ישראלירושלים
1971סנדוויצ’יםגלריה גורדוןתל-אביב
1973עונשיםגלריה גורדוןתל-אביב
1976שברים פשוטים גלריה גורדון תל-אביב
1981רישומים גלריה גורדון תל-אביב
1983הקרנות של מצבים צילומייםמוזיאון ישראלירושליםיגאל צלמונה
1983גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1987גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1987משכנות שאנניםירושלים
1988גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1990גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1991עבודות על ניירהגלריהקיבוץ כברי
1992עבודות על ניירמוזיאון ישראלירושליםמאירה פרי-להמן
1993שיחזורגלריה בוגרשוב תל-אביב
1999גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
2004דרוקסלנד: עבודות וידיאו מוזיאון חיפה לאמנותחיפהאילנה טננבאום
2005ציורים ורישומיםגלריה נלי אמןתל-אביב
2007מסעות בדרוקסלנד: רטרוספקטיבההמשכן לאמנותעין-חרודגליה בר-אור
2007עבודות מוקדמות 1982-1965גלריה גורדוןתל-אביבשלומית ברויר
2009דברים פרק א’, תמונות פרק ב’גלריה יאיר לאמנותתל-אביב
2013מבט. חומר. מחשבהלושי אמנות ופרויקטיםתל-אביב

תערוכות יחיד בחו”ל

שנהשםמקוםעירמדינה
1973גיאוגרפיה גמישההמוזיאון לאמנות מודרניתאוקספורדאנגליה
1973Play Boxרויאל קולג’ אוף ארטלונדוןאנגליה
1974עונשים מרכז In Out אמסטרדםהולנד
1974עונשיםAgora Studio ואקדמיה ואן-אייקמאסטריכטהולנד
1974עונשיםArt Meeting Placeלונדוןאנגליה
1974עונשים גלריית הצלמיםלונדוןאנגליה
1975דימוי זהותICCאנטוורפןבלגיה
1975גלריה מידלנדנוטינגהאםאנגליה
1975שני מיצביםPMJ Self Galleryלונדוןאנגליה
1975תצלומים ומיצבי וידיאומרכז דה-אפלאמסטרדםהולנד
1976כל אחד והיארד שלוגלריה ווייטצ’אפל לאמנותלונדוןאנגליה
1976מקרה ומקריות חללי תצוגה ופעולה, פלקנפלאץברןשווייץ
1977טריטוריה-מרחב מחיה הגלריה החדשהאאכן
1977Baack’scher Kunstraumקלןגרמניה
1978הגדרות עמומות (אוצרת: שרה קנט)ICAלונדוןאנגליה
1994גלריה בירדסמורלונדוןאנגליה
2001עדויות נסיבתיות: תמונות חדשות גלריה בירדסמורלונדוןאנגליה
2001עדויות נסיבתיות: תמונות חדשותחלל אמנות NP 40אמסטרדםהולנד
2002מרפאת טוויסטוקלונדוןאנגליה
2004זיהוי פלילי: צבע וחמרגלריה בירדסמורלונדוןאנגליה

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1968עשר פלוס: בעד ונגדגלריה 220תל-אביב
1969עשר פלוס: בעגולגלריה גורדוןתל-אביב
1970עשר פלוס: העולה על הכוכב לכת ע”ש ”נוגה”גלריה גורדוןתל-אביב
1971מושג+אינפורמציהמוזיאון ישראלירושליםיונה פישר
1978אמן חברה אמן: אמנות על חברה בישראל, 1978 1948מוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבשרה בריטברג
1980גבולותמוזיאון ישראלירושליםסטפני רחום
1983תל חי 83 – מפגש אמנות בת זמננוגלריה תל-חיתל-חיאמנון ברזל
198480 שנות פיסול בישראלמוזיאון ישראלירושליםיגאל צלמונה
1985ציוני-דרך באמנות ישראלמוזיאון ישראלירושליםיגאל צלמונה
1986דלות החומר כאיכות באמנות הישראליתמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבשרה בריטברג-סמל
1989לחיות את החלוםמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבבתיה דונר
1991הנעדר הנוכח: הכיסא הריק באמנות הישראליתהגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייברתל-אביבמרדכי עומר
1992מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשוויתמוזיאון ישראלירושליםשרית שפירא
199490-70-90 התפתחויות בצילום הישראלי ב-20 השנים האחרונותמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביברונה סלע
1998מגמות באמנות ישראלית בשנות ה-70: העיניים של המדינהמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבאלן גינתון
1998לאור המנורה: גלגולו של סמלמוזיאון ישראלירושליםליהיא חבס ודפנה לפידות
2001אהבה ממבט ראשון: אמנות ישראלית מאוסף ורה, סילביה וארטורו שוורץמוזיאון ישראלירושליםאמיתי מנדלסון
2003וידיאו Zero 1: הפרעות בתקשורתמוזיאון חיפה לאמנותחיפהאילנה טננבאום
2003כן תעשה לך: תחיית היהדות באמנות ישראליתזמן לאמנותתל-אביבגדעון עפרת
2006וידיאו Zero 3: כתוב בגוף – פעולה בשידור חי מוזיאון חיפה לאמנותחיפהאילנה טננבאום
2011אוונגרד ישראלי בחיתוליו – אמנים ישראלים צעירים בשנות ה-70מוזיאון אשדוד לאמנותאשדוד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*