אביבה אורי (1922 – 1989)

אביבה אורי הייתה ציירת ורשמת ישראלית, שהתמקדה ברישום חופשי אקספרסיבי.

ביוגרפיה

אביבה אורי נולדה בצפת להורים שעלו לארץ בשנת 1921. אביה של אורי שינה את שם משפחתו מן השם מילאר לשם ליכט, שבהמשך הפך לשם אורי. אמה של אורי נפטרה שלושה שבועות לאחר לידתה מזיהום בדם ומדלקת ריאות, ועד גיל 15 לא ידעה אביבה כלל על קיומה. בתחילה ניסה אביה לגדלה בכוחות עצמו, אך די מהר העביר אותה לבית אחותו, רופאת שיניים שהתגוררה בנצרת. מאוחר יותר חזרה אורי אל אביה, שהתחתן שנית עם חברתה הטובה של אחותו, ושלושתם עברו לגור בשכונת בורוכוב ברמת גן. גם דודתה עברה מנצרת לתל-אביב, בכדי להיות קרובה אל אורי.

אביבה אורי, עיפרון ופחם על נייר, 70x50 ס"מ
אביבה אורי, עיפרון ופחם על נייר, 70×50 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

אורי החלה ללמוד בגיל 14 בסמינר לבנות ע”ש לוינסקי, אך נמשכה לעולם האמנות. בגיל 17 הצטרפה לתקופה קצרה לגרעין בקיבוץ שדות ים, אולם נאלצה לחזור ולהשלים את שש שנות הלימודים בסמינר. שנה אחר כך הצטרפה לסטודיו למחול של גרטרוד קראוס בתל אביב. קראוס, שנחשבה ליוצרת אוונגרדית, צפתה באורי המדגימה לפניה קטע מחול והתרשמה. לזמן מה התמסרה אורי לריקוד ואף השתתפה בכמה הופעות של הלהקה הצעירה יותר שפעלה בסטודיו.

בגיל 19 פגשה את בעלה הראשון, משה לוין, שהיה מלטש יהלומים במקצועו. הוא היה מבוגר ממנה בשש שנים, וסיפק לה משענת. היא המשיכה ללמוד בסמינר לוינסקי ואפילו עבדה זמן מה כעוזרת לגננת, אך מרגע שנישאו, ב-1941, הפסיקה לעבוד, ובני הזוג עברו לגור במעונות העובדים שברחוב נחום בת”א, חדר שכור עם מטבח משותף לדיירים בבניין, ומאוחר יותר לדירת שני חדרים אותה קנה לה אביה.

המורה הפרטי הראשון של אורי לציור היה הצייר אהרן כהנא, ובשנת 1943 החלה ללמוד ציור בסטודיו של משה קסטל שהוביל לקשר רומנטי סוער בין השניים. כעבור כשנה החליטה ללמוד אצל מורה שלא יסכן את נישואיה. המורה שנבחר היה דוד הנדלר, שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה, נשוי ואב לשניים, נמוך קומה, עני מרוד ושחפן. בשנת 1947, למרות תחינות בעלה, לקחה אורי את בתה ועברה לחיות עם הנדלר ושני ילדיו בבית בבית ערבי נטוש בצפון העיר. הנדלר היה יוצא בבקרים למכור ציורים בלירה מדלת לדלת, ואורי הייתה הולכת לעיתים איתו. כשהלכו ברחוב הם עוררו תשומת לב. היא היתה יפהפייה שחורה, ואילו הוא היה קטן קומה, קשיש עם משקפיים וברט.

אביבה אורי, "ללא כותרת", פחם ועפרונות צבעוניים על נייר, 36x25 ס"מ
אביבה אורי, “ללא כותרת”, פחם ועפרונות צבעוניים על נייר, 36×25 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: עזבון האמנית

לאחר כשנה וחצי הוחלט שבתה של אורי תעבור לגור אצל הוריה של אביבה ברמת גן, ומאותו רגע הפכו הביקורים של אביבה אצל הילדה להיות אקראיים, והיא טענה שהנדלר לא מתיר לה לצאת מן הבית. בתחילה עוד ביקרה אורי את בתה, אך מאוחר יותר כבר העדיפה להעלים את הבת, בתקווה שכך תישאר בת בלי גיל.

אורי והנדלר נפרדו בפעם הראשונה בראשית שנות ה-60. הנדלר הלך יום אחד למכולת פגוע, ובמקום לחזור הביתה נסע לפאריס. אורי צילצלה אליו, והוא חזר מיד מפויס ובשנת 1963 הם נישאו. אביבה עשתה ניסיונות התאבדות כל השנים, אך בכל פעם הנסיונות לא צלחו, אך החיים השפיעו על הנדלר, שיום אחד נשכב על המיטה והצהיר שיותר הוא לא קם. בתחילה אורי לא ייחסה לכך חשיבות, אבל הנדלר לא ירד עוד מהמיטה ותוך שנה וחצי לקה במחלת ניוון שרירים. אורי טיפלה בהנדלר עד מותו.

כחמש שנים לאחר שמת הנדלר, שקעה בדיכאון עמוק, והתאבדה בשנת 1989 בדירתה בתל אביב בשיא הקריירה שלה. לאחר יומיים שלא ענתה לטלפון, נפרצה הדירה, ואורי נמצאה מתה במיטתה. עשרות קופסאות ריקות של כדורי הרגעה נמצאו תחת המיטה. סביב גופה היו מונחים ספרי אמנות, ספר שירים של מרדכי גלדמן וכתב העת “פוליטיקה” שהוקדש לנשים.

אביבה אורי היא מודל לחיקוי לדור שלם של אמנים. היא הייתה אשה רבת מסתורין שהפכה למיתוס. אחד הדברים שזוהו במיוחד עם אורי הוא המראה המיוחד שלה. אורי נהגה לאפר את פניה בגוון לבן, מה שיצר ניגוד עם שיערה השחור (שהיה למעשה פאה), עם עיניה וגבותיה, אותם נהגה להכהות באמצעות צלליות, ועם שפתיה אותם צבעה באדום כהה. בכדי להעצים את הניגדו, נהגה אורי ללבוש בגדים שחורים גדולים ממידתה, וענדה מאסות של תכשיטי ענק, שרשראות עם חרוזים צבעוניים וטבעות כסף.

אודות ציוריה

עבודותיה של אביבה אורי סובבות סביב קומפוזיציות מדוייקות אותן יצרה ברישום קווים אקספרסיבי ומורכב, עליו היא הוסיפה לעיתים כתמי צבע (בעיקר אדום). הקווים בעבודותיה מביעים רגשות עזים וסערות נפש תוך כדי שליטה מלאה בקו ובקומפוזיציה.

אביבה אורי, גיר שחור על נייר, 70x50 ס"מ
אביבה אורי, גיר שחור על נייר, 70×50 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

בתחילת דרכה (שנות החמישים) התבססו רישומיה של אורי על נופים, פורטרטים ומראות, אך כבר אז היוו אלה רק בסיס לציוריה. אורי בחרה שלא לפנות אל דרך צבעי השמן והמים בה בחרו אנשי “אופקים חדשים”, אלא בחרה ברישום בקו אינדיווידואלי על נייר באמצעות גירים שחורים, עיפרון ופחם. בשלהי שנות החמישים הפכו הנושאים בציוריה של אורי מפיגורטיביים למופשטים יותר ויותר, כשנושא הציור מופיע במעין “שפה” מרומזת בה נהגה לעשות שימוש, תוך שמירה על תחושה צורנית חזקה. הרכיבים בציוריה מופיעים כשיכבה על גבי שיכבה, מסתירים אלו את אלו. בצורה זו נוצרים ציורים בעלי יותר ממישור אחד, היוצרים תחושת עומק והיקף.

מתחילת דרכה ועד סוף שנות השישים היו עיקר ציוריה מבוססים על הצבעים השחור והלבן בלבד. הצבע השחור ברישומי הגיר שלה (בדרך כלל גירי שמן) עבה, סמיך ואפל, אפקט היוצר עומק אותו קשה ליצור באמצעות עיפרון או דיו. הקווים ברישומים מדוייקים ומכוונים היטב. לקראת סוף השישים (סביב שנת 1968) החלה אורי לעשות שימוש ביותר ויותר צבעים בהשפעת הפופ ארט, כולל שימוש בצבעי שמן ואקריליק על גבי בד, אולם המשיכה במקביל גם בעבודה עם הנייר כמדיום עיקרי. גם כאשר עשתה שימוש בצבע, בדרך כלל עדיין היה הגיר השחור הבסיס לציור.

פרסים מרכזיים

אביבה אורי זכתה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1953.

סיכום הפרסים:

  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1953
  • פרס סנדברג לאמנות, מוזיאון ישראל, 1976
  • פרס לאה פורת, קרן התרבות והאמנות, 1985
  • פרס יצירה, קרן התרבות אמריקה-ישראל, 1986
  • פרס ההסתדרות לאמנות, 1989
  • פרס גוטמן, 1989

מקורות מידע

  • “גזית”, כרך י”ד, חוברת ט-י, עמ’ 27

תערוכות יחיד

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר
1949אביבה אוריגלריה כ”ץתל-אביב
1952תערוכה משותפת עם דוד הנדלרבית האמניםירושלים
1957תערוכת יחיד – 37 רישומיםמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבאויגן קולב (מנהל המוזיאון) ויונה פישר
196018 רישומיםגלריה רינהירושלים
196825 ציורי אקריליק ושמן על בדגלריה גורדוןתל-אביב
1971רטרוספקטיבה – 15 שנות יצירהמוזיאון ישראלירושליםיונה פישר
1977תערוכת יחידמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבשרה בריטברג-סמל
1987גלריה בוגרשובתל-אביב
1989ציורים 1952-1989בית האמניםירושלים
1989ציורים 1952-1989גלריית קיבוץ כבריקיבוץ כברי
2002רטרוספקטיבההמשכן לאמנותעין חרודגליה בר-אור

תערוכות קבוצתיות בחו”ל:

שנהשםמקוםעירמדינה
1959הביאנלה של הצעיריםפריזצרפת
1960נציגת ישראל לביאנלה של ונציהונציהאיטליה
1983נציגת ישראל לביאנלה ה-17 בסאו-פאולוסאו-פאולוברזיל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות:

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת התערוכה
1961אמנות חדישה בישראלמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
1965מגמות בציור הישראלימוזיאון ישראלירושלים
1974רישום – מעל ומעברמוזיאון ישראלירושליםיונה פישר
1980אמני רישוםמוזיאון ישראלירושלים
1980ג’ אמניםגלריה גימלתל-אביב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*