עודד פיינגרש (1938)

עודד פיינגרש הוא צייר, פסל, מעצב גרפי, משורר וסופר ישראלי.

עודד פיינגרש, עודד פיינגרש, "פנטומים ופצצת אטום", 1969, שמן על בד, 80x54 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

עודד פיינגרש נולד בירושלים, דור חמישי למשפחה ירושלמית ענפה, נכד לרבי מאיר רוזין, בעל המיניאטורות. את לימודי האמנות שלו החל פיינגרש בשנת 1960 בלימודי גרפיקה במסגרת בית הספר לאמנויות "בצלאל", שם למד עד שנת 1963.

לאחר שסיים את לימודיו, החל פיינגרש לעבוד במשרד פרסום בתל-אביב, אך בשנת 1964 הרגיש כי "טוב לו מדי", והוא החליט לנסוע לצרפת, שם עבד כסבל, ובמקביל נרשם לבית הספר לאמנות "בוזאר", וקיבל אשרת שהייה זמנית. במשך שנה וחצי עבד אצל יעקב אגם, אך לאחר שאגם נסע לתערוכה בארה"ב נשאר ללא עבודה וללא כסף, נזרק מהדירה השכורה שלו וישן בגנים ציבוריים כשהוא שותה מים מן המזרקות. על תקופה זו הוא מספר: "לאט לאט שקעתי באפתיה, וסיגלתי לעצמי השקפת עולם פאסיבית".

עודד פיינגרש, "פנטומים ופצצת אטום", 1969, שמן על בד, 80x54 ס"מ
עודד פיינגרש, "פנטומים ופצצת אטום", 1969, שמן על בד, 80×54 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

הוא החליט לארוז חמש תמונות בשקית ניילון, ונסע בטרמפים לבריסל. הוא תיכנן לישון שוב בגנים הציבוריים, אך גלריה קטנה קנתה את העבודות שלו, והוא יכל להרשות לעצמו מקום לישון בו. בבריסל "אימצה" אותו קבוצת אמנים בלגים אנרכיסטים, בשם "מאס מובינג", שקירבה אותו אל השמאל החדש.

כשפרצה מלחמת ששת הימים צייר מגן דוד על סדין גדול, ותלה אותו בחלון דירתו. ביום הרביעי של המלחמה הגיע לארץ, אך היחידה שלו כבר הייתה באזור התעלה. לאחר תום המלחמה שב פיינגרש אל בריסל, אך הקבוצה שלו קיבלה אותו בהטפות מוסר כלפיו וכלפי ישראל. הוא החליט לחזור אל פריז, שם היה בשנת 1966 לישראלי הראשון שזכה בפרס לפראן (LEFRANC) לאמנים צעירים. משם החליט לעבור לגור בהאמבורג שבגרמניה.

בשנת 1968 הוזמן פיינגרש להציג תערוכת יחיד בגלריה היוקרתית "חואנה מורדי" במדריד, אך בשל פעולת תגמול שערכה באותו זמן ישראל בירדן, החליטו בעלי הגלריה, המזוהים עם התנועה הפשיסטית, שלא לפתוח את התערוכה של "הצייר הישראלי". כאשר לבסוף נפתחה התערוכה, התברר כי בעלי הגלריה כלל לא שלחו הזמנות בכדי לא לעורר שערוריה, ולא נמכרה ולו יצירה אחת. בתגובה פתח פיינגרש בשביתת רעב ליד הגלריה בדרישה כי בעלת הגלריה תרכוש מציוריו כדי שיהיה לו כסף לרכוש כרטיס טיסה לישראל. לאחר מספר ימים של שביתה נשברה בעלת הגלריה, והוא חזר לארץ.

עודד פיינגרש, שמן על בד, 100x73 ס"מ
עודד פיינגרש, שמן על בד, 100×73 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בין השנים 1977 ל-1983 למד במסגרת "מכון אבשלום" לידיעת הארץ. בהמשך הוציא סדרת ספרים על טיולים בארץ, ואהבתו לנופי הארץ עברה מטבע הדברים לעולם הציור.

פיינגרש הרבה לצייר תפאורות למופעי בלט עבור להקת "קול ודממה": בשנת 1982 צייר את התפאורה לבלט "תהילים" במסגרת פסטיבל ישראל, בשנת 1989 צייר את התפאורה לבלט "פנדורה", בשנת 1990 צייר את התפאורה לבלט "קאמינה-אי-טורנה" במסגרת פסטיבל ישראל, ובשנת 1995 צייר את התפאורה לבלט "הבלדה על גריגורי" לפסטיבל פוטסדם. בשנת 1970 הכין את התפאורה של להקת "עינת".

כיום חי פיינגרש ויוצר בארץ.

אודות יצירתו של עודד פיינגרש

הציורים של פיינגרש מלאים בחפצים, דמויות ויצורים צבעוניים היוצרים עולם שפע דמיוני ואבסורדי, שלכאורה הוא צבעוני ואופטימי, אך בפועל יוצר אצל הצופה תחושת אי נוחות, ריקנות ובדידות. פיינגרש בוחר בדרך כלל ללכת על הקצה, לבחון ולתאר ביצירותיו את השונה והקיצון. את סגנון הציור שלו הוא מכנה "ריאליזם אכזרי".

הדמויות בציוריו של פיינגרש הן דמויות סטריאוטיפיות חסרות זהות, שלעיתים מפגינות חרדה, כאב וסבל, לעיתים מרוח על שפתיהן חיוך ריקני ומזוייף, ולעיתים אינן מפגינות רגשות כלל. הדמויות אינן מופרדות אלה מאלה במאפייני אישיות או נוכחות ייחודיים. הן עומדות זו לצד זו בדו-מימדיות מוקצנת כמו בובות בחלון ראווה, כשהן שומרות על סדר ויעילות, ובכדי להקצין את מצבן, עיניהן מכוסות לעיתים קרובות במשקפי שמש. לעיתים מופיעים בציורים איברים המנותקים מן הגוף, המשוטטים בציור בצורה עצמאית כמו רוחות רפאים מאיימות.

בתחילה עסק פייגרש רבות בנושא השואה הגרעינית, נושא חריג בקרב אמנים ישראליים, וציוריו התמלאו ערים ריקות ורוחות רפאים שיותר מעוררות רחמים מאשר מטילות אימה (סדרת "הפאנטומים"). בהמשך עבור לעסוק בגיבורים ובמרגלים על אנושיים הלקוחים מעולם הקומיקס, אותו צורך "הפרולטריון" שאינו מעוניין להתאמץ, ולכן העלילה מסופרת לו בעזרת ציורים אינפאנטיליים. בתקופה מאוחרת יותר צייר דמויות נתונות ברצועות עור, רתמות ואבזמים כמו בעלי חיים, ונשים בביריות ותחרה.

העולם המנוון של פיינגרש הוא לא מציאותי אלא חצי סוריאליסטי, ובחלל האוויר מרחפות צורות מופשטות ולא ברורות, שכאילו מתגרות בצופה ומתעתעות בחושיו. קשתות צבעוניות וציפורים, המהווים בדרך כלל סמל ליופי ורומנטיקה, הופכים בציוריו לאביזרים דקורטיביים נטולי תוכן. את הדימויים שלו מצייר פיינגרש תוך הפגנת יכולת רישום מרשימה בעיפרון.

דימויים שונים חוזרים על עצמם בציורים רבים של פיינגרש, ובדרך כלל הם מוקפים בקווי מתאר ברורים וישרים, היוצרים מתחמים ומשטחי צבע שלעיתים נצבעים בצבעי פופ פלאקאטיים עזים ומתוקים (או אולי חריפים-דוקרניים), ולעיתים בצבעים פסטליים מלנכוליים. הטכניקה הגראפית בה עושה פיינגרש שימוש יוצרת תחושה של קולאז' או של דף קומיקס, בו הצבעים והנושאים ברוטליים, כמעט ללא סולם צבעי ביניים. הצופה נדרש לנסות לפענח את המשמעות הנסתרת של דימויים אלו, משימה שאיננה קלה כלל ועיקר לנוכח הדמיון הפורה וכושר ההמצאה של האמן.

החל משנת אלפיים מתרכזים רבים מציוריו של פיינגרש סביב ציורי נוף גדולים המתארים נופים ישראלים טיפוסיים, בסגנון של ציירי שנות ה-30 וה-40, עם נטייה לצבעים חדים, עושר חזותי ואור, תוך שימוש במשיכות מכחול אימפרסיוניסטיות. בציורי הנוף שלו מוסיף פיינגרש לעיתים קרובות חפצים תלת-מימדיים או צורות צבעוניות המרחפים במרחב הנוף או מעין "חלון", כמו במחשב, בו מופיע חלק מציור הנוף בהגדלה או בהקטנה. סידרה זו נקראת "נופים ישראליים". תחום נוסף בו עוסק פיינגרש רבות הוא ציורי טבע דומם ריאליסטיים המצויירים בתוך הסטודיו, סידרה שקיבלה את השם "האינטימות של הסטודיו".

על עבודתו אמר פיינגרש: "אני מושפע מאסטתיקה של עתונות צהובה, שבועוני אופנה, פרסומות בטלוויזיה". עוד אמר פיינגרש: "אני עוסק באותם נושאים שעוסקת בהם האמנות המושגית, אבל בצורה פיגורטיבית". על תחום הפופ אמר פיינגרש: "הפופ הוא מיסודו אנטי-מסורת. הוא אינו המשך של המונה ליזה, אלא היופי של הסופר-מרקט. צבעי הפופ באים מן הניאונים, וזה בא מהפירסומת, אשר צבעיה ברוטאליים, כדי למשוך את העין."

פרסים מרכזיים

עודד פיינגרש זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1976.

סיכום פרסים:

  • פרס 'LEFRANC' לאמנים צעירים, 1967
  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1976

תערוכות יחיד

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1964 24 תמונות גלריה צ'מרינסקי תל-אביב
1966 גלריה טורנסול פריז
1966 גלריה מונז'וא בריסל
1967 גלריה קאמפו אנטוורפן
1968 סלה אמדיס מדריד
1969 תמונות סנטימנטליות עם פצצות אטום גלריה יפו העתיקה יפו
1969 רישומים גלריה דוגית תל-אביב
1969 תערוכה מוקדשת לפרנק סינטרה גלריה מבט תל-אביב
1969 ציורי פחד גלריה אנגל ירושלים
1970 פסיכו רישומים גלריה דוגית תל-אביב
1970 מלחמת הסוכן החשאי בקומוניזם הבינלאומי גלריה אנגל ירושלים
1970 מוזיאון באר-שבע באר-שבע
1972 גלריה יפו העתיקה יפו
1973 גלריה גולדמן חיפה
1973 הכנסייה גרייט ברינגטון מסצ'וסטס
1974 גלריה ז'ארי מונטריאול
1974 גלריה אנגל ירושלים
1975 מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
1976 גלריה גולדמן חיפה
1977 ציורי שמן ורישומים גלריה קירשטיין תל-אביב
1977 גלריה ארטא ירושלים
1978 גלריה אלה ירושלים
1978 שיחה עם עצמי אמנות לעם תערוכה נודדת
1979 גלריה פונטנה שטוקהולם
1979 גלריה 13 וחצי יפו
1979 גלריה אורדן רמת השרון
1979 גלריה גולדמן חיפה
1980 עבודות חדשות גלריה תירוש תל-אביב
1981 נופים ונביאים בירושלים גלריה ארטא ירושלים
1982 עבודות חדשות גלריה ארטא ירושלים
1982 יריד בזל גלריה תירוש תל-אביב
1982 גלריה סאפיר פריז
1982 גלריה תירוש תל-אביב
1983 נפיחה גלריה רדיוס תל-אביב
1984 גלריה תירוש תל-אביב
1985 גלריה תירוש תל-אביב
1985 גלריה אלון ירושלים
1986 עבודות חדשות גלריה ויצמן באר שבע
1987 יריד בזל גלריה שרה קישון
1987 אנשים קטנים גלריה תירוש תל-אביב
1988 גלריה מימד קטן תל-אביב
1988 גרפוטק חיפה
1989 מוזיאון אורי ורמי נחושתן אשדות יעקב
1989 גלריה גולדמן חיפה
1989 תיאטרון עירוני חיפה
1989 גרפוטק תערוכה נודדת
1989 משכן לאמנות חולון
1989 בית עלי – גלריה עירונית אשקלון
1989 גלריה תירוש תל-אביב
1989 הדפסים מוזיאון עירוני נהריה
1989 יד לבנים רעננה
1990 ציורים 1960-1990 בית האמנים ירושלים
1990 הדפסים 1964-1990 מרכז התרבות האמריקני תל-אביב
1991 גלריה קריית האמנים קרית טבעון
1991 מוזיאון הרצליה הרצליה
1992 היכל התרבות נס ציונה
1992 היכל התרבות נתניה
1992 גלריה גולדמן חיפה
1992 הדפסים מוזיאון לבוב אוקראינה
1992 משכן לאמנות חולון
1996 ביתן האמנים ראשון לציון
1997 בין שמים וארץ בית האמנים ירושלים
1998 הסעודה האחרונה גלריה ארמן תל-אביב
1999 בין שמים וארץ גלריה ג'י.או. חיפה
2001 מוזיאון בר-דוד ברעם
2001 נופים ארצישראליים גלריה אנגל תל-אביב
2002 נרקיסיזם בית קונסטנט רמת-גן
2002 נופים גלריה מצפה הימים ראש פינה
2003 ישן וחדש הסדנה לאמנות יבנה
2005 רטרוספקטיבה 1965-2005 תיאטרון גבעתיים גבעתיים דורון פולק
2007 ניירות. מסע בעקבות הקו 2007-1970 משכן האמנים הרצליה ורדה גנוסר
2009 צבע וטבע גלריה גל-און תל-אביב חווה גל-און
2009 בעקבות הקו גלריה משמר העמק משמר העמק
2010 פילם נואר בצבע מוזיאון רמת-גן רמת-גן
2011 דיאלוג גלריה טל גן הורדים עדי גרינפלד
2012 ישן וחדש סדנה לאמנות יבנה
2014 דיאלוג עם עצמי – רטרוספקטיבה – 1964-2014 בית האמנים תל-אביב
2014 ללקק אש בית יד לבנים רעננה אורנה פיכמן
2015 ציורים מן המגירה גלריה ארטמבט כפר סבא אביה ממון

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*