אברהם אופק (1935 – 1990)

אברהם אופק היה צייר ופסל ישראלי, יליד בולגריה, שהתמקד בציורים בנושא הגירה, תרבות וחברה ישראליים.

אברהם אופק, אברהם אופק, "בתים", 1960, גואש ועיפרון על נייר, 35x50 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

אברהם אופק נולד בעיר בורגס שבבולגריה. אביו, שעבד כפועל נמל, נפטר סמוך ללידתו. אימו, שהייתה בת למשפחת מהגרים מאיסטנבול, חלתה ולא יכלה לטפל בו, ולכן נמסר, בהיותו בן שבעה חודשים, לבני הזוג ליאון ומרים אלג’ם, שגם אימצו אותו כשהיה בן שנתיים עם מותה של אמו. אופק גילה רק במקרה כי הוא מאומץ בשנת 1958.

אברהם אופק, "נוף תעשייתי", 1960, שמן על בד, 55x46 ס"מ
אברהם אופק, “נוף תעשייתי”, 1960, שמן על בד, 55×46 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף מנשה קדישמן

אופק גדל בעיר סופיה, ולמד בבית הספר היהודי בעיר. בילדותו השתתף בפעילות במסגרת “השומר הצעיר” בבולגריה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה שלוש שנים עם משפחתו בעיר פרדיננד.

אופק עלה לארץ באוניה בשנת 1949 ביחד עם משפחתו, והופנה אל מחנה עולים בפרדס חנה. אופק החליט, ללא התייעצות עם הוריו, להרשם למחנה “עליית הנוער” בקריית ביאליק, שם בילה חודש, ולאחר מכן נשלח אל קיבוץ עין המפרץ שבגליל המערבי שם שהה בחברת נוער בולגרית.

בשנת 1954 התגייס אופק עם חבריו לחברת הנוער לנח”ל ושהה עם גרעין התיישבות בקיבוץ בית זרע. בקיבוץ החל לצייר אצל הצייר אריה רוטמן. עם תום שרותו הצבאי שכר אופק חדר ביפו, התמנה לחבר בהנהגה הראשית “השומר הצעיר”, ועבד כגרפיקאי בעיתון “על החומה” של התנועה.

לאחר שסיים את עבודתו בתנועה, חזר אופק אל עין המפרץ ועבד בכרם. במקביל המשיך לצייר בזמנו הפנוי. ב-1957 נשא אופק לאישה את תלמה ספיר. בין השנים 1958 ל-1960 שהה באיטליה בכדי להשתלם בציור, תוך התמחות בציורי קיר, במסגרת האקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה. בשנים 1960 עד 1961 שהה אופק בספרד, ובהמשך גם בלונדון, פריז, בולגריה ואיטליה.

בשנת 1962 חזר אופק לארץ, והתגורר בקיבוץ עין המפרץ, שם נולדה בתו הבכורה. לאחר מכן הוא עבר להתגורר בירושלים.

אברהם אופק, "מכונית בנוף אורבני", 1958, אקוורל ועיפרון על נייר, 50x35 ס"מ
אברהם אופק, “מכונית בנוף אורבני”, 1958, אקוורל ועיפרון על נייר, 50×35 ס”מ
מקןר: אוסף אורן שץ
אברהם אופק, "בתים", 1960, גואש ועיפרון על נייר, 35x50 ס"מ
אברהם אופק, “בתים”, 1960, גואש ועיפרון על נייר, 35×50 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1968 הציג אופק במסגרת שלוש תערוכות של קבוצת “משקוף” האוונגרדית שנערכו בשנה זו. בשנת 1976 הקים את קבוצת “לויתן” (על שם הצייר היהודי יצחק לויתן שחי בין השנים 1861 ל-1900) ביחד עם שמואל אקרמן ומיכאל גרובמן. הקבוצה ביקשה לשלב בין סימבוליזם, מטאפיזיקה, יהדות ואמנות מושגית וסביבתית. בהמשך היה אופק חבר גם בקבוצת “אקלים”. ב-1977 החל אופק ללמוד יהדות ב”ישיבת מרכז הרב”.

בין השנים 1965 ל-1975 לימד אופק ציור בבצלאל למעט חצי שנה אותה בילה בשנת 1968 בפריז, שם שהה כחצי שנה במסגרת “מרכז האמנויות הבינלאומי”. בשנת 1975 התמנה לnנהל מחלקת האמנות של הטלוויזיה הישראלית. בשנת 1978 החל ללמד בסגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, עד שבשנת 1981 נסע לאיטליה כדי לשמש יועץ לתרבות ולמדע בשגרירות ישראל ברומא. כשחזר לארץ בשנת 1983 מונה כפרופסור חבר בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה.

אודות יצירתו של אברהם אופק

אברהם אופק, "עיר אירופאית", 1961, שמן על בד, 33x41 ס"מ
אברהם אופק, “עיר אירופאית”, 1961, שמן על בד, 33×41 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

חווית ההגירה של אופק אל ישראל נחרטה כחוויה מעצבת באישיותו ובאמנותו, והיא זו שעוברת כחוט השני בין יצירותיו מן התקופות השונות. אופק תמיד צייר מתוך החברה ולא ממבט מבחוץ. על כך אמר אופק: “כבר אז, כנער, הבנתי: אני רק עם חברה, אף פעם לא לבד. מכאן צמח רצון מפורש להיות חלק מוכר וחיובי-פונקציונאלי בקבוצת בני אדם, יהא גודלה אשר יהא.”

בתחילת דרכו, כאשר צייר אופק אצל רוטמן, התמקד בעיקר בהעתקה של יצירות מופת וברישום מן הטבע. בתקופה זו התאפיינו ציורייו בתיאורים של חיות, של מכונות חקלאיות, תיאורי נוף של הקיבוץ, אזור ואדי ערה ויפו, וכן דימויים של פועלים.

בסוף שנות ה-50 התמקד אופק ברישום סכמתי של נופים שוממים המבוסס על גושים גדולים וכבדים בצבעים אפורים, כחולים כהים וחומים של גואש וטמפרה על נייר, כאשר רק מפעם לפעם משתלב צבע נוסף בציור. בציוריו התעלם אופק מן התאורה הישראלית החזקה, ובמקום זאת איפשר לחשיכה להשתלט על הדימויים. ציוריו של אופק התבססו על רישומים בעיפרון של טורי בתים מעוטי עומק, שבינהם משולבים עצים, סירות ומכוניות. הבתים חוברו בינהם בכתמי צבע גואש כחול כהה ולבן, שילוב צבעים לא טבעי, היוצר תחושה מיסטית ואפלה.

בתחילת שנות ה-60 הכניס אופק דמויות אנושיות אל ציוריו, אותן ניתן לייחס אל זרם הפרימיטיביזם. דמויות בני האנוש בציוריו משתלטות על הקומפוזיציה. הן מכוערות וגסות צורה, בעלות אברים גדולים ומגושמים ועל פניהן נסוכה הבעה קפואה. חוסר החיים של הדמויות נמצא בניגוד בולט לרקע ולנוף הנמצא סביבן, המצוייר בצבעים חיים ובפרטי פרטים. הדגשה נוספת של הדמויות האנושיות השפופות מתקבלת על ידי דימויים של חיות בייתיות מלאות חיים כגון פרות וחתולים. כאשר בית מצויר ברקע, אז בני האדם מצויים מחוצה לו, על האדמה.

בשנת 1966, לאחר מות אמו, הופיעו מוטיבים רבים בעבודתו הקשורים במוות ולוויות. נושא נוסף שהופיע בציוריו בתקופה זו הוא עקדת יצחק.

בסוף שנות ה-60 הפכה יצירתו של אופק, בעקבות שהותו בפריז, לאקספרסיבית יותר.

במהלך שנות ה-80, בזמן שפעל במסגרת קבוצת לוויתן, היו עבודותיו של אופק אוונגרדיות.

הנושאים בעבודותיו של אופק חברתיים בעיקרם, כחלק מן הזרם של הריאליזם הסוציאליסטי, שבהם ניכרת אהבת האדם והעובד הנאבק להשתייך אל הארץ החדשה דרך עבודה קשה. בציורים ניתן למצוא נושאים כגון העליה לארץ, ההתיישבות ועבודת האדמה, ובמקביל ניתן למצוא גם נושאים של מיסטיקה יהודית הלקוחים מן המקרא, עולם האגדה והתורה שבעל פה. אופק הרבה לעסוק במערכת היחסים שבין הזוג, המשפחה, החברה והנוף. הציורים מתבססים על קונפליקטים במציאות שסביבו: עלייה וקליטה, זרות ופליטות, עבודה ואבטלה.

ציוריו של אופק אינם מנסים להיות יפים או נחמדים. דווקא מכך נובע כוחה של יצירתו, הנותנת לצופה תחושת מונומנטליות ועוצמה, הנובעת מן הנושאים הקודרים.

אופק צייר שישה ציורי קיר גדולים שגם הם סבבו סביב נושאים חברתיים. את הציורים שלו ניתן למצוא בבניין הדואר המרכזי בירושלים ברח’ יפו (1972), בבניין הספרייה באוניברסיטת תל אביב, בכניסה לבניין הראשי באוניברסיטת חיפה (1986-1987), בבית התרבות של כפר אוריה שבמבואות ירושלים (1970), בבית הספר “סטון” ובבית הספר “אגרון” בירושלים.

פרסים מרכזיים

  • פרס נורמן, קרן תרבות אמריקה-ישראל, 1959
  • פרס ירושלים, 1969
  • פרס ירושלים, עיריית ירושלים, 1975
  • פרס איש שלוום למפעל חיים באמנות, 1990

תערוכות יחיד מרכזיות

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1957ציורי גואש ורישומיםמוזיאון עכועכו
1957בית הנכות הלאומי בצלאלירושלים
1959ארגמון סטרוציפירנצה
1964רישומים ותחריטי נחושתגלריה דוגיתתל-אביב
1966גלריה אוריתתל-אביב
1968גלריה בינטירושלים
1970שבעים ציוריםבית האמניםירושלים
1972הגלריה לאמנות באוניברסיטת חיפהחיפה
1972גלריה גרפיקה 3חיפה
1973המוזיאון היהודיניו יורק
1973המוזיאון לאמנות חדישהחיפה
1974גלריה בן אורילונדון
1977בית האמניםירושלים
1979בית האמניםירושלים
1980גלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1984רישומיםגלריה אלהירושלים
1986בית – אבודות 1956-1986המשכן לאמנותעין חרודגדעון עפרת
1988רישומי ההכנה לציור הקיר “ישראל – חלום ושברו”הגלריה האוניברסיטאיתחיפה
1988רישומי ההכנה לציור הקיר “ישראל – חלום ושברו”מוזיאון הרצליההרצליה
1989פיסול – מידה קטנהגלריה ג’ולי מ.תל-אביב
1989בית האמניםירושלים
1991הדפסים ופיסול זעירמוזיאון יד לבניםפתח תקווה
1991הדפסים ופיסול זעירמוזיאון ערדערד
1991אשמורת אחרונה: ציורים אחרונים של אברהם אופקהגלריה האוניברסיטאיתחיפה
1991אשמורת אחרונה: ציורים אחרונים של אברהם אופקהמוזיאון לאמנות ישראליתרמת גן
1991אשמורת אחרונה: ציורים אחרונים של אברהם אופקמשכן הכנסתירושלים
1993גלריה רוזנפלדתל-אביב
1995סירותהגלריה לאמנותקריית טבעון
1995אופק נתן לחבריםקפה טעמוןירושלים
1999שולחן לשניים – תערוכה משותפת עם מיכה אולמןבית טיכוירושלים
2001מקיר לקירהמוזיאון הפתוחגני התעשייה תפן ועומררותי אופק
2004הדפסיםמכללת דוד יליןירושליםתמרה ריקמן
2006תערוכה משותפת עם משה שקקיבוץ ניריםקיבוץ נירים
2007נופי געגועמוזיאון ישראלירושליםאמיתי מנדלסון
2008ההולכים אל ההר – רישומי עקדהבית אבי חיירושליםגדעון עפרת
2010מתוויםבסיס – בית הספר לפיסול וציורתל-אביב
2010חלום שנפתר בתוך חלוםגלריה לאמנות במכללה האקדמית לחינוך אורניםיניב שפירא
2014חייו ויצירתו של אברהם אופקסדנת ההדפסירושליםאריק קילמניק ואירנה גורדון
2018גוף, עבודהמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבגליה בר אור

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנהשם התערוכהמקוםעירמדינה
1972נציג ישראל לביאנלה ה-36 של ונציהונציהאיטליה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*