אליהו סיגרד-סיגד (1901 – 1975)

אליהו סיגרד (ששינה בהמשך את שם משפחתו לסיגד) היה צייר ישראלי יליד ליטא שהתמקד בציור פיגורטיבי על גבול המופשט.

ביוגרפיה

אליהו סיגרד נולד בעיר פוניבז’ בליטא. את לימודי האמנות שלו החל בשנת 1919 במסגרת האקדמיה לאמנות בריגה, שם סיים לימודי אדריכלות ורישום בשנת 1922.

בשנת 1925, בראשית העליה הרביעית, החליט לעלות לארץ ישראל כחלוץ. לאחר עלייתו התפרנס סיגרד כבנאי וצבעי, וצבע את בנין גימנסיה הרצליה ואת ביתו של אוסישקין. במקביל עסק בצביעת תפאורות להצגות תיאטרון. לאחר מכן התפרנס כאדריכל, אך עד מהרה התוודע אל הסופרים, הציירים ואנשי הבמה של תל-אביב הקטנה, והחל מצייר.

בין השנים 1929 ל-1932 נסע סיגרד ללמוד באקדמיות “קולארוסי” ו-“גראנד שומייר” בפריז. במהלך תקופה זו התקשה סיגרד להתקיים, והגיע למצב בו רעב ממש ללחם.

בשנת 1935, כאשר הוקמה אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, נבחר סיגרד לוועד הראשון של האגודה, ובהמשך כיהן בוועד כ-20 שנים נוספות.

במסגרת פרויקט הנצחת אמנים בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב סירקין 35.

אליהו סיגרד, "בבית הכנסת", שמן על עץ, 35x45 ס"מ
אליהו סיגרד, “בבית הכנסת”, שמן על עץ, 35×45 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
אליהו סיגד, 1952, שמן וגואש על נייר מוצמד לעץ, 28x40 ס"מ
אליהו סיגד, 1952, שמן וגואש על נייר מוצמד לעץ, 28×40 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

אודות עבודותיו של אליהו סיגרד

עבודותיו של סיגרד משקפות את הווי ונוף הארץ, את האנשים והסיפורים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי. האנשים שסביבו הם הנושא העיקרי של עבודותיו, אך הם כמעט תמיד מוקפים בבתים ובחצרות של תל-אביב, ולעיתים בנופים ובשדות של הארץ. הציורים של סיגרד מעבירים תחושה של “הימים ההם”, תקופה תמימה וצנועה יותר.

האדם בציוריו איננו עומד בדרך כלל בפני עצמו, אלא הופך לחלק אורגני מן התמונה כולה, והציור פעמים רבות אינו נותן ביטוי כמעט להבעת הפנים של דמויותיו, אלא לתנועת גופן. הוא לא חשש משימוש בצבעים לוהטים אדומים, צהובים וירוקים, ולכן ציוריו צבעוניים, מלאי חיים וניגודיות חריפה.

אולי משום שסירב לפנות לכיוון האמנות המושגית, שהפכה לזרם המרכזי של האמנות הישראלית, הפך עם השנים סיגרד מאמן מוערך ומרכזי לאמן הנמצא בשולי הזירה האמנותית. עם זאת עבודותיו מתאפיינות בכובד ראש, רצינות ושיקול דעת, תוך שמירה על סגנונו הייחודי, מבלי להיסחף אחרי אופנות אומנותיות שונות.

על ציוריו אמר סיגרד: “אני מחפש את האדם, את האדם בנוף. לפעמים אני מצייר נוף בגלל האדם שבו”. עוד אמר סיגרד: “אני משתדל להגיע למיזוג שני הערכים, המופשט והריאליסטי”.

פרסים מרכזיים

אליהו סיגרד זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1945-1946.

סיכום הפרסים:

  • פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1945-1946
  • פרס עיריית רמת-גן, 1945
  • תערוכת נוף טבריה, פרס ראשון, 1956
  • תערוכת העשור למדינה, פרס רמת גן, פרס שני, 1959

תערוכות מרכזיות

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר
1933לרגל החזרה מפריזמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
194352 ציורי נוףבית הבימהתל-אביב
195140 ציורי גואשמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
1952בית האמניםירושלים
1955בית האמניםתל-אביב
1955עבודות בגואשבית האמניםירושלים
1960ציורים 1955-1960מוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
1962ציורי שמן וגואשגלריה נתניהנתניה
1971תערוכה רטרוספקטיביתגלריה כץתל-אביב
1976תערוכת זיכרוןבית יד לבניםפתח תקווה
1976עבודות מוקדמותגלריה אביאורתל-אביב
1981גלריה נלי אמןתל-אביב
2013ציורי ארץ ישראלגלריה האקדמית גורדוןחיפהרבקה ויס-בלוק

תערוכות בחו”ל:

שנהשםמקוםעירמדינה
1955הביאנלה השלישית לציורסאו-פאולוברזיל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות:

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת התערוכה
1926התערוכה החמישית של אגודת אמנים עבריתמגדל דודירושלים
1971האקספסיוניזם הארצישראלי בשנות ה-30מוזיאון ישראלירושליםיונה פישר
2013בעקבות אסכולת פריז: האמנות הארצישראלית בשנות ה-30 וה-40מוזיאון מאנה-כץחיפהסבטלנה ריינגולד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*