יוכבד וינפלד (1947)

יוכבד וינפלד היא אמנית וציירת ישראלית, ואחת מחלוצי העיסוק באמנות הגוף בישראל

יוכבד וינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 44x58 ס יוכבד וינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 44x58 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

יוכבד וינפלד (ג'וקי) נולדה בעיירה לגניצה (Legnica) בפולין תחת השם אווה ארנסט להורים ניצולי שואה. סבה וסבתה מצד אביה נורו בידי הנאצים, ואביה בילה את המלחמה בהסתתרות. אמה של וינפלד התחזתה לארית, ושימשה כמנהלת משק בית של קצין אס.אס. שהוצב בפולין. הוריה הכירו ונישאו לאחר המלחמה.

בשנת 1954 עלתה וינפלד לישראל, וגדלה בגבעתיים. את לימודי האמנות שלה החלה וינפלד בשנת 1963 אצל רפי לביא, אצלו למדה עד 1967. במהלך תקופה זו הייתה וינפלד חברה בקבוצת 10+, והציגה בתערוכותיה עוד לפני שמלאו לה 20.

בין השנים 1965 ל-1967 למדה במסגרת "המדרשה" לציור ולאמנות ברמת השרון. בהמשך למדה וינפלד תואר בלשון עברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ובאוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר השני שלה השלימה בין השנים 1976 ל-1977 בבית הספר לאמנות (Michaelis School of Art) באוניברסיטת קייפטאון, בדרום אפריקה. וינפלד שימשה במדריכה במוזיאון ישראל בירושלים, ולימדה בבצלאל ובאוניברסיטת קייפטאון.

יוכבד וינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 44x58 ס"מ

יוכבד וינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 44×58 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1979 קיבלה מילגת לימודים לוידיאו וקולנוע בארצות הברית, אך לא מימשה בסופו של דבר את המילגה שקיבלה, ובמקום זאת התחתנה והתבססה בניו יורק, שם היא נמצאת עד היום. היא חדלה מיצירה באמצע שנות ה-90, וחזרה לפעילות רק באמצע העשור הראשון של המאה ה-21. בשנים האחרונות עסקה ויינפלד בפיתוח תערוכות אינטראקטיביות לילדים, אך כיום היא איננה עוסקת עוד בנושא זה. החל משנת 2013 חזרה ויינפלד בהדרגה ליצור.

אודות עבודותיה של יוכבד וינלפד

העבודות של וינפלד מוגשות לצופה ללא פשרות וללא הנחות, והן עוסקות בשאלות נוקבות אודות הישראליות על היבטיה השונים. העבודות עוסקות בצורה לעיתים בוטה בנושאים רגישים כגון נשיות וארוטיקה, ההלכה היהודית מנקודת מבט של עימות, וזיכרון השואה הקולקטיבי. נקודת המבט שלה על נושאים אלו היא אישית, ובעבודותיה היא מאפשרת לצופה לראות את העולם דרך עיניה. וינפלד מביטה בנושאים אלו בביקורתיות חסרת פשרות ועכבות, ובוחנת את מחסומי האינטימיות בינה לבין הצופה, עד כדי חוסר נוחות, תוך שימוש אוטוביוגרפי נועז בגופה כחומר יצירה מרכזי. בעבודותיה אין היא מחפשת את האסטתיקה או היופי, אלא פונה לצד הרעיוני (קונספטואלי) של היצירה. מעניין לומר כי למרות שרבות מעבודותיה נראות במורכבות מתכנים פמיניסטיים, הרי שהיא עצמה דוחה עד היום את ההקשר הזה.

בשנת 1973, בעקבות סידרת ניתוחים אותם עברה אמה, שבסופם היא נפטרה, ובעקבות טראומת מלחמת יום כיפור, החלה וינפלד להשתמש בעבודותיה בקווים בשילוב עם תפרים של חוט בנייר. התפרים נתפסו על ידיה כסוג של ציור מזן חדש בשל השליטה המופחתת שיש לאמן על התפר בנייר, ובשל החיבור אותו יוצר התפר בין חלקו הקדמי של הציור אל חלקו האחורי. הקווים והתפרים איפשרו לה לעקוב ולסמן נוכחות פיזית מצד אחד ואת מה שמעבר לפיזיות מן הצד השני, או כפי שהיא קראה לזה "קוים לדמותי". התפרים עוסקים בתחושות של פציעה, כאב והגלדת הצלקת באמצעות חיתוך, קריעה, איחוי, תפירה, הדבקה וחבישה. התפרים שימשו גם לתפירת צילומים של עצמה, אותם היא צילמה מחדש בכדי ליצור את האשליה כאילו היא תפרה את עצמה.

יוכבד ויינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 63x84 ס"מ

יוכבד ויינפלד, 1973, טכניקה מעורבת על נייר, 63×84 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: גלריה דבל, ירושלים

היא אספה וחיברה אל ציוריה חפצים פרטיים שהפכו לפסולת לאחר מילוי תפקידם, אותם כינתה "פסולת חזותית", כגון בדלי סיגריות אותן עישנה, עטיפות אוכל אותו אכלה, גרבי ניילון משומשים, פרווה ופיסות עצים. אל אלו הוסיפה שרידי פסולת גוף, כגון שיער מגופה, צמר גפן המוכתם בשומן פניה, תביעות שיניה ודם. הצגת פסולת גוף חסרת חן זו לעיני כל יוצרת תחושה של בוטות מכוונת מראש, ומן הצד השני תחושת ארוטיות חזקה. תחושת הארוטיקה מתחזקת בשל השימוש של וינפלד בחומרים היוצרים צבעים ומרקמים המעוררים אסוציאציות מובהקות של גוף האדם, ושל הגוף הנשי בפרט.

וינפלד עסקה רבות בניסיונות לחבר בין העולם של התחושות הפיזיות לבין העולם החזותי. במסגרת נסיונות אלו יצרה סידרה של עבודות, בהן המרכיב המשותף הוא תפרים. וינפלד תפרה בעבודות אלה ניירות, דיוקנאות ואף את גופה שלה, והציגה את התוצאה תוך שימוש בצילום, מדיה מעורבת ומיצג.

על עבודותיה אמרה וינפלד: "כל הדברים שאני עושה מגעילים אותי, דוחים אותי ומפחידים אותי נורא. אני עושה אותם, כנראה, דווקא בגלל זה." על וינפלד כתב גדעון עפרת: "אני מצר על פרישתה של יוכבד ויינפלד מעולם היצירה הישראלי ואני נוצר בגעגוע את רגישותה, תבונתה וכישרונה הנדירים."

תערוכות יחיד מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1969 גלריה מבט תל-אביב
1972 הגלריה הקטנה ירושלים
1972 גלריה בר-כוכבא תל-אביב
1974 פרוייקט השמים גלריה דבל ירושלים
1975 כאבים גלריה דבל ירושלים
1976 יוכבד וינפלד גלריה דבל ירושלים
1979 מוזיאון ישראל ירושלים סטפני רחום
1981 סיפורים לילדים גלריה גורדון תל-אביב
1982 גלריה גורדון תל-אביב
1991 גלריה בוגרשוב תל-אביב
2013 קו תפר גלריה גורדון 2 תל-אביב שלומית ברויר

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1974 הרישום – מעל ומעבר מוזיאון ישראל מאירה פרי-להמן
1976 מיצג 76 בית האמנים תל-אביב גדעון עפרת
1977 עשרה אמנים מישראל מוזיאון לואיזיאנה דנמרק יונה פישר
1979 אמנים בוחרים אמנים מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב
2008 שנות ה־70 באמנות הישראלית: גופי עצמי מוזיאון תל-אביב לאמנות תל-אביב פרופ' מרדכי עומר

מכירות מרכזיות (מחיר פטיש)

שנת מכירה שם היצירה שנה מדיום גודל בית מכירות מחיר מכירה (מחיר פטיש)
2015 מצווה לפנים תפורות 1974 הדפס כסף 25×38 מונטיפיורי 500 דולר
2015 ללא כותרת 1973 טכניקה מעורבת על נייר 84×63 מונטיפיורי 800 דולר
2014 ללא כותרת 1974 טכניקה מעורבת על נייר 62×44 יאיר 950 דולר
2014 ללא כותרת 1974 טכניקה מעורבת על נייר 83×70 יאיר 1100 דולר
2014 ללא כותרת 1972 טכניקה מעורבת על נייר 65×50 יאיר 600 דולר
2014 חזה 1976 צילום 19×18 תירוש 600 דולר
2014 ללא כותרת 1974 טכניקה מעורבת על נייר 70×49 מונטיפיורי 950 דולר
2013 לב 1971 עיפרון וצבעי מים על נייר 49×34 תירוש 260 דולר
2013 ללא כותרת 1974 מדיה מעורבת על נייר 84×70 קדם 500 דולר
2013 ג'וקי, מה עם הפרדת צבעים? 1972 מדיה מעורבת על נייר 65×50 קדם 350 דולר
2012 ללא כותרת 1969 מדיה מעורבת 35×49 קדם 600 דולר
2009 יד תפורה צילום 25×20 תירוש 400 דולר
2008 ידים תפורות 1974 הדפס כסף 17×12 מונטיפיורי 3600 דולר
2006 ללא כותרת 1973 מדיה מעורבת 62×45 מונטיפיורי 900 דולר
2006 ללא כותרת 1973 מדיה מעורבת על נייר מונטיפיורי 1800 דולר

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*