ג'ון בייל (1928 – 2015)

הוא אמן וצייר ישראלי, יליד ארצות הברית. כיהן כראש המחלקה לאמנות בבצלאל בין השנים 1967 -1977.

פרופסור ג'ון בייל נולד בעיר דטרויט, מישיגן שבארצות הברית. את לימודי האמנות שלו החל בייל באוליווט קולג' (Olivet College), ובתקופת לימודיו כיהן כראש אגודת הסטודנטים. במהלך לימודיו התלמד בייל אצל הפסל היהודי מילטון הורן (Milton Horn).

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49x49 ס"מ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49×49 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 64x49 ס"מ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 64×49 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשל דעותיו הסוציאל-פציפיסטיות שלא תאמו את רוח המקארתיזם שרווח בארצות הברית באותה תקופה, ובעקבות התערערות יחסיו עם בני משפחתו, החליט בייל בשנת 1951 לעלות לארץ, ולהתיישב בקיבוץ אורים שבנגב. בקיבוץ קיבל הכרה כאמן וזמן ליצירה במקביל למחוייבויותיו הרגילות (הוצאת עדרי הקיבוץ למרעה פעמיים בשבוע). בשנת 1956 החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לגור בתל-אביב, שם התפרנס מהקמת תפאורות לתיאטרון כגון תיאטרון הקאמרי ועיצוב מוצרים. בין השנים 1962 ל-1964 לימד עיצוב בסיסי וציור במכון לאמנות בבת ים, ובשנת 1964 עבר ללמד עיצוב תלת-מימדי בטכניון בחיפה, שם לימד עד שנת 1965. בשנת 1962 עיצב בייל את התפאורה והבובות לסרט ההנפשה בעל החלומות.

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 35x45 ס"מ

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 35×45 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 43x35 ס"מ

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 43×35 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1965 החליט בייל לחזור עם משפחתו לארצות הברית, שם לימד בין השנים 1965 ל-1967 באוליווט קולג', ובמקביל למד לתואר שני באמנות במכון לאמנות בשיקגו. עם סיום לימודיו הוא חזר לארץ, וחזר ללמד בטכניון בחיפה, שם לימד עד שנת 1969.

בשנת 1967 הוזמן בייל ללמד ב-"בצלאל" בעקבות המלצה של ועדת ייעוץ מטעם אונסק"ו שביקרה בטכניון, והקים וניהל את המחלקה לאמנות של "בצלאל" כחלק מן המהלך של הפיכת בצלאל ל-"אקדמיה לאמנות ועיצוב" (עד אז היו לימודי האמנות הפלסטית במוסד מסופחים ללימודי הגרפיקה).

במאי 1977 פתחו 115 תלמידי המחלקה לאמנות ב-"בצלאל" בשביתה בדרישה לשינוי בתוכנית הלימודים (מה שהפך להיות מוכר בתור "מרד הסטודנטים"), וחלק מן הזעם הופנה אל בייל כראש המחלקה. על רקע אירועים אלו ועל רקע אי הסכמה עם חלק ממורי המחלקה שפנו להוראה על בסיס "אמנות מושגית", הוא החליט להתפטר מתפקידו לאחר עשר שנים בהם כיהן בתפקיד. הוא המשיך ללמד ב-"בצלאל" עד 1994 וכמחוות פרידה הוצגה בגלריית בצלאל תערוכה של תלמידיו לצד מורים ויוצרים מוכרים.

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49x49 ס"מ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49×49 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49x49 ס"מ

ג'ון בייל, אקריליק על נייר מוצמד לבד, 49×49 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

לאחר שעזב את בצלאל לימד בייל ציור במסגרת מכון אבני. בשנים האחרונות בייל מצייר בסטודיו שלו בתל אביב ומלמד בבית האמנים בתל אביב ציור תוך דגש על רגישות לצבע.

אודות עבודותיו של ג'ון בייל

רובם המוחלט של ציוריו של ג'ון בייל הינם ציורים מופשטים מרובי תנועה ודינאמיות, בהם הדגש מושם על תבנית גאומטרית בסיסית של כתמי צבע שעליהם מצויירים קווים ספונטניים הסוגרים ומתחמים אותם בשכבות על גבי שכבות. הקווים הינם לעיתים מעוגלים ורגועים ולעיתים נמרצים ותזזיתיים, עד כדי יצירת התפרצות של תנועה והתרחשות.

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 43x35 ס"מ

ג'ון בייל, 1983, אקריליק על בד, 43×35 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנות החמישים היו ציוריו של בייל פיגורטיביים ברישום, אקוורל ושמן, והופיעו בהם בעלי חיים, נופים ודמויות כגון נשים בדואיות אותן נהג לצייר בשוק בבאר שבע. בתחילת שנות ה-60 הפכו ציוריו ליותר ויותר מופשטים. אמנם בתחילה עוד ניתן היה לראות בין הקווים בציוריו הדים של נופים אורבניים, אך לקראת אמצע שנות השישים התרכזו הציורים במופשט הטהור ובצבע כמוקד היצירה.

הצבע מקבל את מרכז תשומת הלב בציוריו של בייל, שהינו קולוריסט ביסודו. במבט ראשון הציורים עשויים להראות לצופה עשירים עד כדי צעקניות, אך העושר הצבעוני נמצא תחת שליטה דקדקנית, וכל צבע נבחר וממוקם מתוך מחשבה וכוונה רבים. המתח שנוצר בין כתמי הצבע חסרי הצורה לבין הקווים המסורטטים על גביהם יוצר עניין וניגוד.

בייל מצייר בעיקר בצבעי אקריליק ובצבעי פנדה על גבי בד.

פרסים מרכזיים

ג'ון בייל זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1965.

פירוט הפרסים:

  • תחרות לעיצוב אנדרטה לזכר פורצי הדרך לירושלים, 1963
  • פרס דיזנגוף לציור, עיריית תל-אביב, 1965
  • תערוכת הדפסים ארצית, אוניברסיטת ניו יורק פוטסדם, ניו יורק, 1967
  • פרס ע"ש אריה אלחנני לשילוב אמנות בארכיטקטורה, 1990

תערוכות יחיד מרכזיות

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1963גלריה צ'מרינסקיתל-אביב
1964גלריה עירוניתחולון
1965גלריה דוגיתתל-אביב
1969גלריה גורדוןתל-אביב
1972גלריה שרה גילתירושלים
1972גלריה עירוניתחולון
1974גלריה יודפתתל-אביב
1977גלריה ג'ולי מ.תל-אביב
1981המרכז לתרבות אמריקהתל-אביב
1982גלריה ג'ולי מ.תל-אביב
1983גלריה רדיוסתל-אביב
1984אמנות בארכיטקטורהבית האמניםירושלים
1985גלריה מימדתל-אביב
1986גלריה עירוניתחולון
1987גלריה שלושתל-אביב
1987גלריה פארתל-אביב
1987גלריה הקיבוץתל-אביב
1988גלריה קיבוץ נעמןקיבוץ נעמן
1988גלריה קיבוץ גבעת ברנרקיבוץ גבעת ברנר
1988גלריה אפרתתל-אביב
1989גלריה מימדתל-אביב
1989גלריה קיבוץ באריקיבוץ בארי
1990ציורים 1988-1990מוזיאון הרצליההרצליה
1991גלריה מרכז לאמנותטבעון
1991מוזיאון בית אורי ורמי נחושתןקיבוץ אשדות יעקב
1995ציורים בפורמט קטןגלריה שרה ארמן סגלתל-אביב
1996גלריה בית חנהתל-אביב
2000בית האמניםתל-אביב
2002עבודות בשחור-לבןבית האמניםירושליםאירית לוין
2003בית האמניםתל-אביב
2004דואטבית מיכלמושב אורות
2005מרכז ויילכפר שמריהו
2005סטודיו אומןחדרה
2009בין קונספט לדימוי – עבודות 1974-2009בית האמניםתל-אביבאירית לוין
2009בין קונספט לדימוי – עבודות 1974-2009גלריה הסדנה לאמנותיבנהאירית לוין
2011ג'ון בייל – שיח בין ניגודיםהגלריה העירוניתגבעתייםאירית לוין
2014ג'ון בייל – ציורהמוזאון לאמנות ישראליתרמת-גןמאיר אהרונסון

תערוכות קבוצתיות

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר/ת
1955אמנים ישראליים צעיריםמוזיאון חיפהחיפה
2008Noirגלריה בינטתל-אביב

1 תגובה על ג'ון בייל (1928 – 2015)

  1. יואל גילינסקי // פברואר 17, 2015 um 12:56 // הגב

    ג'וני היקר היה מורה שלי בבצלאל. גישת ההוראה שלו הייתה שונה לגמרי משאר המורים…כאשר תלמיד היה שואל אותו שאלה, הוא אף פעם לא ענה בצורה יישירה ,אלא, הוליסטית, מורכבת מכמה רבדים, מכמה תחומים וחלק מהתשובה היתה עלומה, ככוח דחף והמרצה ללימוד ולמחקר עצמי של הסטודנט.
    אני התחברתי מיד לדו השיח הזה מכיוון שאני בין ורב תחומי מעצם היבראי.
    וכאין, "מרד הסטודנטים" דאז נחת עלי בהפתעה וקלקל לי את התהליך שהתחלתי עם ג'וני. אמנם המרד היה מובן כחלק מסמן ימני להשתלטות הקונספט על מסדרונות וחדרי הלימוד (כתגובה חזקה לאירועי מלחמת לבנון)…אני לא הייתי שם.
    ג'וני נחל מפלה כואבת והסתלקותו הביאה לאנדרלמוסיה שנמשכה שנים.
    כמה פעמים נפגשנו בסטודיו שלו ודברנו על אמנות.
    אז הייתי צעיר מאוד. היום, אם הייתי חוזר לתקופה ההיא, אני משוכנע שהדו שיח האמנותי בינינו היה מרקיע שחקים.
    ג'וני הוא מחנך מהשורה הראשונה, בעל חוש הומור אנגלי וציוריו עזי הצבע מוכיחים מעל כל צל ספק, שמדובר כאן באמן איכותי במיוחד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*