אודרי ברגנר, "עדר כבשים בדואי", 1985, שמן על בד, 81x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

אודרי ברגנר נולדה בסידני שבאוסטרליה לאב ממוצא גרמני ולאם ממוצא סקוטי (שניהם לא יהודים). זמן קצר לאחר לידתה עברה המשפחה לעיר מלבורן.

בשנת 1943 החלה ברנגר ללמוד בבית הספר לאמנות שליד הגלריה הלאומית במלבורן, שם למדה עד 1948, ושם גם פגשה את הצייר יוסל ברגנר, שלמד שם אף הוא כחייל משוחרר.‏ בשנת 1949 הצטרפה אל יוסל ברגנר בפריס, ועמו סיירה עד 1950 בצרפת, אנגליה, קנדה וארצות הברית. בשנת 1950 נישאה לברגנר, וב-1951 עלתה עמו לישראל. בתחילה ניסו להתיישב בקיבוץ גבת, אך גילו שלא יוכלו לקבל שם זמן לציור. לאחר מכן גרו זמן מה אצל חברים, עד שהתאהבו בצפת, ועברו להתגורר בה. משנת 1957 השתקעו השניים בתל אביב.

ברגנר גם מאיירת ספרים, ובמשך שנים רבות עיצבה תפאורות ותלבושות בתיאטראות "הבימה", "הקאמרי" ו"יידישפיל", במיוחד להצגות של הבמאי שמואל בונים ושל המחזאי-במאי ניסים אלוני. בנוסף על כך איירה כריכות ספרים רבות, בהן רבות מכריכות ספרי ספריית תרמיל ואת ספרי שיריה של לאה גולדברג. בנוסף כתבה ברגנר סיפורים קצרים באנגלית על תל אביב, שיצאו כספר בשם "סיפורים מתל אביב" בשנת 2006 בהוצאת ידיעות ספרים.

אודות ציוריה של אודרי ברגנר

בתחילת דרכה התרכזה ברגנר בציורים פיגורטיביים עדיני נפש של נוף העיר מלבורן והאנשים ברחובותיה. גם כשעברה לצרפת המשיכה לצייר את רחובות פריז ואנשיה.

לאחר עלייתה לארץ וההשתקעות בצפת, הייתה ברגנר חייבת להישאר בבית, ולכן ציירה הרבה ציורי טבע דומם ואת נופי צפת בצבעי מים. הנופים הפכו למופשטים יותר ויותר, וכתמי הצבע תפסו מקום מרכזי. ציורי השמן שלה מאותה תקופה התמקדו גם הם בנופי האזור, תוך שמירה על הפיגורטיביות העדינה נטולת יומרות.

עם המעבר אל תל-אביב בסוף שנות ה-50, הפכו ציוריה של ברגנר למופשטים יותר ויותר, ובמקביל והיא החלה לצייר בצבעים עזים על בדים גדולים. עם זאת, עדיין נובעת אינטימיות מן הציורים שלה, הנובעת אולי מרגשות וצבעים רכים המשולבים בין הצבעים העזים.

בתחילת שנות השישים החלה ברגנר לצייר את עובדי השדה (בעיקר נשים), ולאחר מכן התמקדה בנגב ובבדואים החיים שם, נושא שילווה אותה עד שנות ה-80. היא תיארה את לבושם, את אורח חייהם ואת עדרי הצאן שלהם. צורות האוהלים והלבוש הבדווי השפיעו מאוד על יצירתה המופשטת, ואף שאיבדו את הדמיון הפיגורטיבי ניתן לזהותם בציוריה. על הסיבה מדוע היא מציירת בדויים אמרה ברגנר: "אולי מפני שהם האנשים המתאימים ביותר לנוף הזה, לקרקע, למדבר. אנחנו, איכשהו, זרים כאן."

בשנות ה-60, ה-70 וה-80 הרבתה ברגנר לסייר בארץ ובעולם, וציורים רבים שלה עוסקים בביטוי פיגורטיבי של הנופים בהם ביקרה, בעיקר בצבעי מים.

בתחילת שנות ה-80 יצרה ברגנר סידרה שעסקה במדבר סיני ודמויותיו והרי הגליל ודמויותיהם, תוך שימוש בצבעי שמן בגוונים בהירים יותר, שעליהם מופיעים הדמויות, המבנים והאוהלים בצבעים כהים.

באמצע שנות ה-80 יצרה ברגנר סידרה של ציורים בעת שהותה במלבורן שבאוסטרליה. ציורים אלו היו ציורים עם בסיס פיגורטיבי בצבעים מלאי חיים. חלק משמעותי מן הסדרה הוא הציורי ם שעסקו בסלע איירס וציורי האבן שעליו.

בשנת 2002-2003, החלה ברגנר את סדרת ציורי ה"ציפורים", שגם בהם ניתן לראות את צבעי האדום, השחור והצהוב העזים ואת הנטייה להפשטה, על אף שניתן לזהות את נושא הציור.

פרסים מרכזיים

• פרס המרכז לתרבות ולחינוך, ההסתדרות, 1963

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות