שירה גפשטיין מושקוביץ היא ציירת ואמנית מיצבים ופיסול ישראלית.

גפשטיין מושקוביץ נולדה במושב גת-רימון. את לימודי האמנות שלה סיימה גפשטיין בשנת 2004 במסגרת המדרשה לאמנות, כולל תעודת הוראה עם התמחות באמנות פלסטית. שירה הייתה בין היזמים של הגלריה השיתופית “בנימין”, השתתפה בתערוכותיה, ואף אצרה חלק מן התערוכות בגלריה.

אודות עבודותיה

פעילות היצירה של שירה גפשטיין מושקוביץ מתחלקת בצורה ברורה בין פעילות ציור שלה לבין פעילות פיסול ומיצבים, הן מבחינת סגנון העבודות וגם מבחינת נושאי העיסוק שלהן.

בעולם הציור מגדירה עצמה גפשטיין בתור “אספנית אובססיבית של דימויים”, אותם היא אוספת ממקורות שונים. הדימויים נאספים בשקדנות, ממויינים ולבסוף נתלים על לוח בכדי להפוך לחומר ממנו נבנים ציוריה. בתחילה צויירו הציורים בפורמטים קטנים באופן יחסי, ומכאן גם נבע השם “20/30” אותו נתנה לסדרת הציורים שהוצגה בתערוכת היחיד שלה בגלריה אפרט.ארט. בכל ציור הופיע דימוי אחד ממוקד, כאשר הדגש הושם על עבודת הציור והיצירה של הדימוי. בהמשך עברה גפשטיין לציורים בפורמטים בינוניים, בהם הוכנסו מספר דימויים להקשר רחב יותר. הצעד הבא היה מעבר לפורמטים גדולים, בהם נבנה דימוי מרכזי גדול, שסביבו דימויים קטנים יותר.

קשה להתעלם מן ההשפעה של ההורות על תוכן הציור של גפשטיין. בחלק ניכר מן הציורים מופיעים דימויים מעולם ההורות, המשפחה והאמהות, המשתלבים בסביבה עירונית שלא ברור מהו יחסה של גפשטיין אליה. בעיר של גפשטיין משולבים לעיתים גם דימויים פחות מסבירים פנים, כגון דימויים של חיילים, גדרות ומטוסים היוצרים בהם מתח וחוסר שקט. בציורים ניכרת דם השפעה של ציורי הקיבוץ של יוחנן סימון, מהן לקחה גפשטיין דימויי משפחה קיבוצית. לדברי גפשטיין, ציוריו של סימון השפיעו עליה במיוחד בשל המשפחות המופיעות בהם על רקע נופי הקיבוץ, זאת אל מול השבר ההיסטורי שאירע בקיבוצים במוסד המשפחה.

בתחום הפיסול עוסקת גפשטיין רבות בנושא הארעיות. רבות מעבודותיה מבוצעות בחומרים קלים, ניידים או מתכלים, כגון ספוג ירוק המשמש לסידורי פרחים, רשתות דקות וקונסטרוקציות עץ שבירות. חומרים מתכלים אלו יוצרים בעבודה מימד של ארעיות ושל מיקום מוגדר וסופי בזמן ובמרחב. עבודות רבות סובבות סביב עולם הדימויים של הבית, דרך דגמים ומבנים ארכיטקטוניים. בעבודותיה אלה היא בוחנת את היחס בין המבנה וגבולותיו לבין החלל בו הוא ממוקם. הבית של גפשטיין מבטא את ראייתה הביקורתית על מיקומם של המבנה, הדירה והבית בעולם המודרני החומרי. אלו, לדוגמא, מובאים לידי ביטוי בצורה בוטה במגדלי המגורים אותם היא מפסלת, שמצד אחד נוגעים בשמיים, אך עשויים בסופו של דבר מספוג.

תערוכות מרכזיות

תערוכות קבוצתיות מרכזיות: