קטה אפרים מרכוס (1892 – 1970)

קטה אפרים מרכוס, קטה אפרים מרכוס, "דייגים בכנרת", גואש על נייר, 43x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

קטה אפרים מרכוס נולדה בעיר ברסלאו, כיום ורצלב, אז בשטח גרמניה וכיום בשטח פולין על גדות נהר האודר. משפחתה הייתה משפחה גרמנית ותיקה, תרבותית ומתבוללת, ואביה היה סוחר אמיד. כנערה הצטרפה לתנועת הנוער היהודית ציונית “אגודת המשוטטים – כחול לבן” (Judisher WanderbundBlau-Weiss) שקראה ליצור דמות יהודי חדש, בריא וקרוב אל הטבע.

כבר בגיל צעיר החלה אפרים מרכוס לציר לרשום ולאייר דיוקנאות, אגדות ואפיזודות מחייה. במקביל גם כתבה סיפורים רומנטיים ואגדות. בשנת 1911, עם סיום לימודיה בבית הספר התיכון לבנות של ברסלאו, החלה אפרים-מרכוס בלימודי אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה (Karlsruhe) בהדרכתו של האנס תומא (Hans Thoma) שהיה צייר נופים ראליסטי רומנטי, שאפרים מרכוס ביקרה בתערכותו והושפעה מסגנונו עמוקות. בשנת 1912 עברה ללמוד בבית הספר לאמנות בעיר ברסלאו, ובשנת 1913 עברה ללמוד בברלין בהדרכתו של מקס בקמן שהיה מגדולי הציירים האקספרסיוניסטים וקיבל אותה כתלמידה יחידה. בנוסף למדה אצל לוביס קורינת שהיה צייר אימפרסיוניסטי-אקספרסיוניסטי.

קתה אפרים מרכוס, "לבד מול האגם", שמן על בד, 60x81 ס"מ
קתה אפרים מרכוס, “לבד מול האגם”, שמן על בד, 60×81 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ
קתה אפרים מרכוס, "הרחוב המוביל אל הים", שמן על בד, 60x49 ס"מ
קתה אפרים מרכוס, “הרחוב המוביל אל הים”, שמן על בד, 60×49 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

בשנת 1917 נישאה למשפטן ד”ר יוסף מרכוס, שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בגרמניה וממייסדי תנועת הנוער הציונית “כחול לבן” (Blau-Weiss). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב בעלה לצבא הגרמני יחד עם רבים מחברי התנועה. יוסף נפצע בחזית, ושוחרר מהצבא.

בשנת 1920 פגשה בברלין את הציירת קטה קולביץ, ובעצת הצייר אוטו מילר נסעה בשנת 1925 לפריז ללמוד באקדמיה גראנד שומיאר אצל אנדרה לוט שהושפע מהפוביזם והקוביזם. באותה שנה ביקרה אפרים-מרכוס בפעם הראשונה בארץ ישראל, בטקס יסוד האוניברסיטה העברית. בשנת 1928 התקבלה אפרים-מרכוס לאיגוד הציירים הגרמנים. בשנת 1930 התמנה בעלה לתפקיד בכיר במשרד הפנים, והמשפחה עברה לדיסלדורף, שם הצטרפה אפרים מרכוס ל”קבוצת הריין” שדגלה באמנות אקפרסיוניסטית. בשנת 1932 ביקרה אפרים-מרכוס פעם נוספת בארץ ישראל לכבוד פתיחת משחקי המכביה.

בשנת 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון, נמךטה בחיפזון אפרים-מרכוס עם משפחתה לאנגליה, וב-1934 עלתה לארץ ישראל, והחלה להתגורר בירושלים. המעבר לארץ ישראל גרר איתו שבר בחייהם של מרכוס ומשפחתה, שנאלצו להתמודד עם סביבה זרה, שיצרה אצלם חוויה של פליטות והעדר השתייכות. בעלה של מרכוס לא קיבל את העבדה שהובטחה לו בעודו בגרמניה. בכסף אותו הצליחו להביא מאירופה פתחה המשפחה את פנסיון “הר אביב” בבית הכרם, וקטה עבדה בו כמבשלת ומנקה.

בשנת 1943 הקימה סטודיו בעיר העתיקה בירושלים, אך עם התגברות המאורעות נאלצה להתפנות ממנו, והסטודיו נשרף על ידי פורעים ערבים, ואיתו רוב עבודותיה המוקדמות. בשנת 1948, בזמן ההפוגה, פונתה עם משפחתה לרמת גן.

אפרים-מרכוס המשיכה בלימודי האמנות שלה עם משה שטרנשוס, אצלו למדה פיסול.

קטה אפרים מרכוס, "דייגים בכנרת", גואש על נייר, 43x60 ס"מ
קטה אפרים מרכוס, “דייגים בכנרת”, גואש על נייר, 43×60 ס”מ
מקור: אוסף אורן שץ

אודות עבודותיה

ניתן לחלק את ההשפעות על עבודותיה של קטה אפרים מרכוס לשתי תקופות מרכזיות. התקופה הראשונה היא התקופה בה הושפעה מן האמנות האירופאית, והקופה השניה היא התקופה בה יצרה אמנות ישראלית בהשפעת האו, המראות והחוויות אותם ספגה בארץ.

כאשר החלה אפרים מרכוס לצייר כנערה, היו עבודותיה מבוססות בעיקר על גרפיקה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכנסה לציוריה אווירת המלחמה, תוך שילוב דמויות במדים, נשים וילדים. בתקופה זו איירה בסגנון הארט נובו ספרים ולוחות שנה שכללו תיאורי טבע וסצנות תנ”כיות.

החל מאמצע שנות ה-20, בתקופת שהותה בפריז, הוחלפה הכבדות הגרמנית בציוריה בסגנון צבעוני וקליל יותר בהשפעה צרפתית.

עם עלייתה של קטה אפרים מרכוס לארץ, נכנסו לציוריה השפעות של חווית הפליטות אותה חוותה בהגעתה לארץ, והיא הרבתה לצייר נשים וגברים בהם בלטה תחושות הבדידות והעקירה איתן חשה הזדהות רבה. במקביל ציירה ציורי טבע רבים כמנגנון התמודדות עם המציאות החדשה.

לאחר המעבר של אפרים מרכוס לרמת גן החלה לצייר ציורים אופטימיים יותר, בפלטת צבעים בהירה וציור בקווים חופשיים.

תערוכות יחיד

שנהשם התערוכהמקוםעיראוצר
1926שלזיה הקטנה – מטעם כתב העת שלזיה מונאטסהפטןברסלאו, גרמניה
1926תערוכת סטודיוברסלאו, גרמניה
1928גלריה ניומן-נירנדורףברלין, גרמניה
1931תמונות נוף מפריז וארץ ישראל ודיוקנאותבית הגב’ אידיסלדורף, גרמניה
1937ציורי שמןגלריה סטימצקיירושלים
1939גלריה משכיתתל-אביב
1940גלריה אמנותירושלים
1940בית הנכות הלאומי בצלאלירושלים
1946גלריה יונסירושלים
1948בית הנכות הלאומי בצלאלירושלים
1948בית האזרחרמת-גן
1950גלריה מקרא סטודיותל-אביב
1951ציורים מן הגליל והכנרתמרכז לאמנות מודרניתציריך, שוויץ
1952גלריה יונסירושלים
1954תערוכה לרגל 25 שנות יצירהבית ציוני אמריקהתל-אביב
1954גלריה נורהירושלים
1956המשכן לאמנות ע”ש חיים אתרעין חרוד
1957גלריה הלה נבלונגדיסלדורף, גרמניה
1960בית האמניתרמת גן
1962גלריה נורהירושלים
1964גלריה נורהירושלים
1966גלריה נורהירושלים
1969גלריה נורהירושלים
1971תערוכת זיכרוןהמוזיאון העירוני בית עמנואלרמת גן
1972רטרוספקטיבהגלריה נורהירושלים
1973תערוכת זיכרוןגלריה נורהירושלים
1986תערוכת זיכרוןגלריה נורהירושלים
1992תערוכה לרגל יום הולדתה המאהמכון גתהירושלים
1997רטרוספקטיבהמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביבעדה טיבר

תערוכות קבוצתיות

שנהשם התערוכהמקוםעיר
1930התערוכה הבינלאומיתפריז, צרפת
1930תערוכת חברי “קבוצת הריין”קונסטהלהדיסלדורף, גרמניה
1951תערוכת אמני ישראלמוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
1952המוזיאון לאמנות חדישהחיפה
1958המוזיאון העירוניחיפה
1959מוזיאון תל-אביב לאמנותתל-אביב
תערוכה ניידת של אמנים ישראליםסידני, בריסל

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*