מלבינה קפלן (1913 – 1987)

מלבינה (מלוינה) קפלן היא ציירת ישראלית ילידת פולין, ניצולת מחנה ההשמדה אוושוויץ

מלבינה קפלן, שמן על בד, 78x60 ס מלבינה קפלן, שמן על בד, 78x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

מלבינה קפלן (קמינר), שלעיתים אייתה את שמה מלווינה או מלוינה קפלן, נולדה בעיר לודג' שבפולין למשפחה אדוקה, שלמרות אדיקותה תמכה בנטיותיה האמנותיות. בילדותה היה מגיע אל בית המשפחה צייר פולני, ומלמד את מלבינה ציור. בשנת 1937 היא נשלחה ללמוד באקדמיה לאמנות בוורשה. בשנת 1939 נאלצה מלבינה להפסיק את לימודיה בעקבות פרוץ מלחמת העולם השניה. בשנת 1940 היא נישאה למשה קפלן, ועברה לעיר צנסטוחובה, שם גורשו היא ובעלה לגטו.

מלבינה קפלן, "ללא כותרת", שמן על בד, 50x72 ס"מ

מלבינה קפלן, "ללא כותרת", שמן על בד, 50×72 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף ראובן פלץ

מלבינה קפלן, "ללא כותרת", שמן על בד, 83x66 ס"מ

מלבינה קפלן, "ללא כותרת", שמן על בד, 83×66 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

זמן קצר לפני חיסול הגטו הצליחו מלבינה ובעלה להשיג תעודות מזויפות, ובזהות של פולנים יצאו לגרמניה, שם עבדו במשק חקלאי ובבית חרושת. בשנת 1944 התגלתה זהותה היהודית של מלבינה, והיא נשלחה לאושוויץ, ומשם לרבנסבריק ולמלכוב.

באביב 1945 ניצלה על ידי יורא טמקין, יהודי שהוריו התנצרו וגילה את יהדותו. טמקין הגיע אל מחנה דובארטורפ, ובחר קבוצה של 12 יהודים, אותם הביא לשטוקהולם, שם שיכן אותם בחווילה, העניק להם חיי תרבות (כדי שילמדו לצחוק מחדש), ודאג לפרנסתם. בשטוקהולם עבדה באולפן לאמנות שימושית, שם נפגשה מחדש עם בעלה, ואיתו עלתה בשנת 1947 לארץ ישראל. בישראל חילקה את זמנה בין תל אביב, שם גרה, ובין צפת, שם הרבתה לצייר.

מלבינה ביקשה להשתחרר מן האימפרסיוניזם הפולני עליו התחנכה, ולכן הלכה ללמוד אמנות במכון אבני. היא הייתה חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל.

אודות ציוריה של מלבינה קפלן

מלבינה קפלן, שמן על בד, 70x70 ס"מ

מלבינה קפלן, שמן על בד, 70×70 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור קודם: אוסף הצייר דני לוי

מלבינה קפלן, שמן על בד, 78x60 ס"מ

מלבינה קפלן, שמן על בד, 78×60 ס"מ
מקור: אוסף אורן שץ

בתחילת דרכה הייתה מלבינה מושפעת מהציור האימפרסיוניסטי הפולני עליו גדלה בבית. עם הגעתה לארץ, היא החלה בשינוי והשתחררות מן המסורת הפולנית, והתחברה לזרמים המודרניים שהתחזקו בארץ.

בתחילת ההתחברות לאמנות המודרנית היו עבודותיה של מלבינה פיגורטיביות בעיקרן, בעיקר התרשמויות מן הנופים המדבריים של הארץ. ציורים אלו בוצעו בצבהים בוהקים וחמים של אדום וצהוב, שהונחו בצורה דינאמית וחריפה. למרות שהציורים הללו היו פיגוראטיביים, כבר אז ניכרה נטייתה לציור מופשט.

באמצע שנות השישים החלה מלבינה ביצירה בקולאז', שתוכן ועוצב בהקפדה, ואף ייחדה תערוכת יחיד לנושא. היא השתמשה ביצירות אלה בניירות עליהם ציירה, ולא בניירות מעיתונים או כתבי עט. יצירות אלה התחברו בדרך כלל לחוויותיה מן השואה מצד אחד, ולשמחת החיים בארץ מן הצד השני.

בשנות השבעים היו ציוריה מופשטים בעיקרם, עם מערך צבעים עזים וזוהרים. מצד אחד ניסתה להכניס שווי משקל ורוגע לציורים, אך מן הצד השני היא פעמים רבות התקשתה לעצור את זרם הרגשות שלה.

מקורות מידע

  • גזית, כרך ל', ה-ח, עמ' 31-32

תערוכות יחיד מרכזיות

שנה שם התערוכה מקום עיר אוצר/ת
1962 עין גדי גלריה 220 תל-אביב
1964 ציורים מופשטים בית האמנים חיפה
1968 קולאז'ים גלריה דוגית תל-אביב
1970 גלריה נחמני חיפה
1973 מיניאטורות גלריה דוגית תל-אביב
1981 ציורי פסטל המוזיאון לאמנות חדשה חיפה יהודית שן דר

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*