ביוגרפיה

מרדכי אבניאל נולד בשם מרדכי דיקשטיין במינסק (בבלארוס של היום). את לימודי האמנות שלו החל אבניאל בין השנים 1913 ל-1919 ביקטרינבורג, בירת חבל אוראל שברוסיה (על גבול סיביר). בנערותו הוא היה פעיל במסגרת צעירי ציון, ואף היה יושב הראש של סניף התנועה בעירו. בשל פעילותו הציונית, נעצר אבניאל בשנת 1920 על ידי השלטונות הקומוניסטיים בעת ועידת צעירי רוסיה.

בשנת 1920, לאחר שנפגש עם יוסף טרומפלדור, יצא אבניאל אל ארץ ישראל ביחד עם קבוצת צעירים של תנועת החלוץ, ובשנת 1921 הצליחה הקבוצה להשלים את מסעה כשנכנסה בצורה בלתי חוקית לארץ. הקבוצה עבדה בתחילה במטעי ההדרים של פתח תקווה בעבודה פיזית קשה.

בשנת 1923 פגש אבניאל את בוריס שץ במהלך תערוכת פסלים שלו בגימנסיה הרצליה. שץ שיכנע את אבניאל לעבור לירושלים בכדי ללמוד במסגרת בצלאל. לאחר שסיים את לימודיו, נשאר אבניאל בבצלאל בכדי ללמד ציור ופיסול, ואף ניהל את המחלקה לפיסול זעיר בין השנים 1924 ל-1928.

במקביל ללימודי האמנות שלו, למד אבניאל משפטים באוניברסיטה העברית, ועסק במקצוע זה שנים רבות. אבניאל שימש בין השנים 1929 ל-1934 כיו"ר מרכז ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) בירושלים. כן היה מפעילי "ברית הבריונים" של אב"א אחימאיר, חברו הקרוב. בשנת 1935 עבר אבניאל להתגורר בחיפה, וגם שם המשיך בפעילותו הפוליטית כשכיהן כיושב-ראש סניף תנועת החירות בעיר, וחבר מועצת עיריית חיפה. במקביל היה ושותף-מייסד של משרד עורכי הדין החיפאי "אבניאל, סלומון ושות'".

בגיל 60 החליט לבסוף לפרוש מן החיים הפוליטיים ומעיסוקו בעריכת דין, ולהתמסר לעיסוק באמנות.

אודות עבודותיו של מרדכי אבניאל

ציוריו המוכרים ביותר של אבניאל הינם ציורי הנוף, אותם צייר במהלך טיוליו הרבים בארץ. במהלך הטיולים נהג לצייר סקיצות רבות, אותן לקח עימו אל הסטודיו בכדי לשמש לו השראה בעת יצירת הציור המוגמר.

גם בציורי האקוורל וגם בציורי השמן של אבניאל נבנה הנוף בצבעים עדינים, שכאילו מרחפים על גבי הבד או הנייר בשקיפותם, ומתמזגים בעדינות אלו באלו. האדמה נפגשת בציור עם השמיים במפגש שאינו חד, וקשה לעיתים להבחין היכן נפסקת האדמה ומתחילים השמים, כך שנוצרת בציוריו תחושת עומק אינסופי. האור בציוריו איננו האור הים-תיכוני החזק והלבן, אלא אור אחר, רך יותר, אותו ניתן לתפוס רק במהלך שעות בודדות בתחילת או סוף היום.

אצל אבניאל אין בדרך כלל נקודה מרכזית שסביבה בנוי הציור, אלא מיזוג של כל הפרטים לכדי תנועה שלמה היוצרת הרמוניה ולעיתים גם מסתורין. לעיתים הציור הינו פיגורטיבי, אך לעיתים מגיע עד אל גבול המופשט, בו הנוף איננו המודל להעתקה, אלא רק נקודת מוצא או השראה. אבניאל איננו מצייר את העצמים שבטבע, אלא את האוויר והאור שסביבם, אך גם כאשר הציור כמעט מופשט, עדיין לא נעלם מתוכו הנוף ממנו צמח.

בתחילת דרכו (בעיקר שנות העשרים והשלושים) צייר אבניאל גם דיוקנאות, אך אלו היו בדרך כלל נוקשים וכבדים הרבה יותר, כאשר לפחות חלק מן הכובד שלהם נובע מכך שרובם צויירו בצבעי שמן.

אבניאל ידוע גם בזכות תבליטים זעירים אותם יצר בשנהב ואבן ירושלמית, במיוחד בתקופת עבודתו בבצלאל. תבליטים אלו הצטיינו בפירוט רב ועדינות, ומהם התפרסמו במיוחד הקמעות אותם יצר.

פרסים מרכזיים

• פרס הרמן שטרוק, עיריית חיפה, 1952
• פרס רמת-גן לציור, 1958
• פרס ההסתדרות, 1961
• אזרחות כבוד, עיריית חיפה, 1970
• פרס עיריית חיפה, 1977

מקורות מידע

• גזית, כרך י"ט, חוברת ז"ח, 17

תערוכות מרכזיות

תערוכות יחיד בחו"ל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

תערוכות קבוצתיות בחו"ל